תא"ח 7401-11-19

תקציר

השאלה העומדת על הפרק היא האם יש לדון בתובענה בהליך מיוחד או רגיל, כאשר האחרון מתאים בעיקר למקרים מורכבים. הנתבעים טוענים כי עניינם מורכב, אך השופט חולק על כך, ומציין כי המחלוקת היא משפטית בעיקרה – באשר לפרשנות הזכות לבטל הסכם שכירות ולפנות את הנתבעים – עם היבט עובדתי מצומצם ביותר. השופט מדגיש כי מורכבותו של תיק אינה נקבעת על פי ערכו הכספי וכי הפרוצדורה המיוחדת המפורטת בפרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מתאימה למקרה זה. הם דוחים את טענות הנתבעים כי התביעה צריכה לכלול סעד של פינוי שוכרי משנה וכי השארתה בחוץ תגרום לנזק פרוצדורלי. השופטת גם מפריכה את הטענה כי ההליך הנוכחי מונע מהנתבעים להגיש תביעה שכנגד, ומסבירה כי תביעה שכנגד אינה זכות פרוצדורלית עצמאית וכי התקנות המסדירות הליך זה אינן מאפשרות זאת. בנוסף, השופטת מתייחסת לטענה כי אין עילת תביעה נגד הנאשם השני ומדגישה כי מדובר בהגנה תקפה שניתן להציג במהלך הדיון. לבסוף, השופט מדגיש כי תכליתה של תביעת פינוי מושכר היא להבטיח דיון מהיר וכי העברתה להליך רגיל תגרום יותר נזק מתועלת. הבקשה להעביר את התיק להליך רגיל נדחית, והנתבעים מונחים להתאים את הגנתם להליך המיוחד ולהגיש את המסמכים הדרושים עד למועד שנקבע. הדיון הרגיל נקבע למועד מאוחר יותר, והמבקשים נדרשים לשלם את הוצאות המשיב בקשר לבקשה.