ע"פ 7697/96

תקציר

המערער הודה בעבירות מין בבתו הבכורה והורשע על סמך הודאתו. הוא נידון ל-12 שנות מאסר, מה שהוביל לערעור זה על חומרת העונש. בית המשפט פירט את המעשים הנתעבים שביצע האב כלפי בתו בת החמש-עשרה, שהתרחשו במשך ארבעה חודשים בשנת 1995 וכללו מקרים רבים של תקיפה מינית וניצול. ההגנה ביקשה להקל בעונש, תוך ציון נסיבות מקלות, לרבות עברו הנקי של המערער טרם ביצוע העבירות, תרומתו לפרנסת משפחתו ובעיותיו הנפשיות. תוך הכרה במאמצי השיקום האחרונים של המערער ובהתבוננות במעשיו, הדגיש בית המשפט את הנזק הנפשי הקשה שנגרם לנפגעת ואת הצורך להגן עליה ועל החברה כולה מפני עבירות מסוג זה. רוב השופטים דחו את הערעור, תוך הדגשת אופיו המזעזע של המקרה והצורך בעונש מחמיר כדי להגן על הקורבנות ולהרתיע עבריינים פוטנציאליים. עם זאת, השופט קדמי ציין את אימוץ הרף העליון של טווח הענישה על ידי בית המשפט וציין כי היה מתערב כדי למתן את העונש אלמלא היצמדות העונש לגבול המחמיר.