עת"א 30999-09-13

תקציר

העותר, המרצה מאסר עולם, ביקש רשות להתראיין לתקשורת. שירות בתי הסוהר דחה את בקשותיו והגיש עתירה. העותר טען כי תיק הרצח שבו הורשע זכה לסיקור תקשורתי נרחב, ומעורבים אחרים בפרשה רואיינו, בעוד בקשותיו נדחו ללא דיון. לדבריו, ההחלטה פוגעת באיזון בין חופש הביטוי לבין אינטרסים אחרים. בתוך כך, טענו בשב"ס כי ניתן להגביל מגעים חיצוניים של אסירים וכי הוראת שעה אוסרת על ראיונות עד לגיבוש מדיניות חדשה. הם הצדיקו את הדחייה בנימוק של סוב-יודיצה – שכן עניינו של העותר תלוי ועומד בערעור – ושיבוש אפשרי של צו המאסר והביטחון. עם זאת, בית המשפט מצא כי נימוקי שב"ס אינם מצדיקים פגיעה כה חמורה בחופש הביטוי של העותר. לא היו ראיות משמעותיות לכך שהראיון ישפיע על ההליך המשפטי או יסכן את שלום הציבור. לפיכך, העתירה התקבלה לגופו של עניין. בית המשפט הורה לשב"ס לאפשר לעותר ראיון מפוקח, כאשר שב"ס יקבע את הלוגיסטיקה של הראיון, לרבות מתכונתו – פנים אל פנים, טלפונית או כתובה. פסק הדין הדגיש את חשיבותו של חופש הביטוי וקבע כי יש לשמור על זכויות יסוד, גם לגבי אסירים, כל עוד הן אינן פוגעות באינטרסים של שב"ס. בית המשפט הנחה את שב"ס לגבש מדיניות בנוגע לראיונות אסירים והדגיש כי הוראת השעה צריכה להיות זמנית בלבד.