רע"א 1741/17

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בנוגע לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ההחלטה המקורית קיבלה חלקית את בקשותיהם של המשיבים 2 ו-3, ודחתה את בקשת המשיב 1, לחייב את המבקש צור אבולניק להפקיד ערבות להבטחת הוצאות הנתבעים בתביעה שהגיש אבולניק. התביעה, בהיקף של כ-12 מיליון ₪, מכוונת נגד בנק אגוד לישראל בע"מ (המשיב 2), עופר גפני (המבקש והמשיב 3) ועו"ד דוד רום (המשיב 3), ומאשימה אותם במרמה ומרמה בקשר למכירת שטרי משכנתא. הנתבעים ביקשו מבית המשפט לחייב את אבולניק להפקיד ערבות, בטענה כי סיכויי הצלחת התביעה נמוכים, וכי לאבולניק יש את האמצעים הכספיים לעשות זאת. פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שלא הוגש עליו ערעור על ידי המשיבים, הבחין בין הנתבעים בהחלטתו, והורה למשיב 1 צור אבולניק לשלם ערבות בסך 60,000 ₪ למשיב 2 הבנק, תוך דחיית בקשות הנתבעים האחרים. בית המשפט נימק החלטה זו בכך שעיקר הטענות בתביעתו של אבולניק לא הופנו כלפי הבנק, וכי טענת הבנק כי פעל לבקשתו של אבולניק ראויה. בנוסף, בית המשפט התחשב באי גילויו של אבולניק תביעות מקבילות אחרות הקשורות לנושא התביעה, וכן במצבו הכלכלי. המבקש, עופר גפני, ערער על החלטה זו וטען כי סיכויי ההצלחה של התביעה מוטים נגד אבולניק, כי התביעה קנטרנית ומגלה עילת התיישנות, וכי מצבו הכלכלי של אבולניק אינו קשה כפי שנטען. עם זאת, ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, בהסתמך על היקפה הצר של התערבות הערעור בהחלטות פרוצדורליות-ניהוליות, ועל שיקול הדעת הרחב הנתון לבית משפט קמא לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכתו של בית המשפט המחוזי בדבר סיכויי ההצלחה הנמוכים של התביעה נגד הבנק, וקיבלה את פסק דינו של בית המשפט הנמוך יותר, אשר נקט משנה זהירות שלא להורות על שחרור בערבות ליתר הנתבעים. יתר על כן, ערכאת הערעור הכירה בסמכותו של בית המשפט המחוזי לבחון מחדש את החלטתו בעניין הערבות ככל שהתיק יתקדם. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, ללא צו להוצאות.