עמ"ה 1009/99

תקציר

פסק הדין דן בארבע סוגיות הקשורות לניכויי מס הנתבעים על ידי החברה המערערת. שני הראשונים נוגעים לסיווג דמי חכירה והוצאות הלוואה לחלוקת דיבידנד לפי סעיף 17 לפקודה. בית המשפט מצדד במשיב בקובעו כי סיווגם של דמי החכירה על ידי המשיב כ"שינויים שליליים" בהכנסות הוא נכון, והוצאות ההלוואה לחלוקת דיבידנד אינן זכאיות לניכוי שכן הן אינן קשורות במישרין ליצירת הכנסה. הסוגיות השלישית והרביעית נוגעות לניכוי הוצאות שהוציאה המערערת בגין העתקת מסוף גז. הוצאות אלה, המסווגות כהוצאות הוניות על ידי המשיב, קשורות לסקרים, בדיקות והערכות הנדסיות וכלכליות שבוצעו למציאת אתר חלופי למסוף. המערערת טענה כי מדובר בהוצאות עסקיות הכרחיות שנגרמו עקב דרישת רשויות המדינה להעתיק את המסוף. בית המשפט פוסק לטובת המערערת, בקובעו כי יש להתיר הוצאות אלה, אף שסווגו בתחילה כהוצאות הוניות, בניכוי, שכן הן לא הביאו ליתרון ארוך טווח לחברה, שכן האתר החלופי לא נמצא מתאים. הנסיבות הייחודיות ואופי עסקיה של המערערת נלקחו בחשבון. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.