בג"צ 108/88

תקציר

פסק הדין עוסק בעתירה נגד החלטת המשיב הראשון לתקן את תנאי איגרות החוב הממשלתיות המונפקות לחברות ביטוח, המשקיעות את הפרמיות שהן גובות מפוליסות ביטוח חיים באוצר המדינה. הריבית על אג"ח אלה נותרה ללא שינוי מאז 1976 ברמה של 5.2%, אך השינוי האחרון הציע שיעורים שונים לסוגים שונים של ביטוחים, כלומר "ביטוח מנהלים" ו"ביטוח אישי". העותרת, עמותה המייצגת בעלי מקצועות חופשיים עצמאיים, טענה כי ההבחנה מפלה כלפי עצמאים שיכולים לרכוש ביטוח אישי בלבד, ואילו ביטוח מנהלים, שהציע ריבית גבוהה יותר, הוא בלעדי לשכירים. לטענתם, השינוי מפר את חוק הלווים (חברות ביטוח), הקובע את הריבית על אג"ח ממשלתיות, ומגלם אפליה פסולה. עם זאת, בג"ץ קבע כי שיקול הדעת המיניסטריאלי המותר על פי החוק לקבוע ריביות שונות אינו מוגבל לסדרה ספציפית של איגרות חוב, אלא יכול לחול גם על כל איגרות החוב. יתר על כן, בית המשפט מצא כי ביטוח מנהלים וביטוח אישי אינם שווי ערך, שכן ביטוח מנהלים כלל אלמנטים נוספים שאינם קיימים בביטוח אישי. לפיכך, ההבחנה לא היוותה הפליה בין שווים. הפוליסה מאחורי סוגי הביטוח השונים הייתה מוצדקת, והעתירה נדחתה. העותר חויב בהוצאות המשיבים, בסך 5,000 ₪.