ת"א 21593-04-10

תקציר

המוסד לביטוח לאומי הגיש תביעה להחזר בסך 1,487,000 ₪ לחברות הביטוח לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, בעקבות תאונה. לחילופין, המל"ל תבע שיפוי על בסיס הסכם ארוך שנים בין המל"ל לבין המבטחים, במקרה שבית המשפט יקבע כי ההסכם אינו חל. המבטחים שילמו את התביעה לאחר ניכוי אחוזים שונים כאמור בהסכם, באמצעות שיק שקיבלה המל"ל ביום 23.6.2010. התעוררה מחלוקת לגבי הריבית המגיעה על סכום ההחזר, כאשר המל"ל דרש ריבית על פי חוק והמבטחים סירבו בטענה שהדרישה נשלחה לפי חוק הביטוח הלאומי ולא לפי ההסכם. המל"ל טען כי ההסכם אינו חל על תאונה זו ולכן שלח את הדרישה על פי החוק. בית המשפט קבע כי ההסכם חל וכי הדרישה שנשלחה על פי החוק אינה מזכה את המל"ל בריבית שכן היא לא נשלחה על פי ההסכם. עם זאת, בית המשפט ראה בכתב התביעה, שכלל דרישה חלופית לתשלום על פי ההסכם, דרישה תקפה על פי ההסכם. בית המשפט קבע כי חובת המבטחים בתשלום ריבית קמה 45 יום לאחר קבלת כתב התביעה, וקבע את 25 באפריל 2010 כמועד קבלת התביעה. השיק שהוגש למל"ל ביום 23.6.2010 היווה איחור בתשלום. למרות שהמבטחים טענו כי לא קיבלו את המסמכים הדרושים לטיפול בתביעה, בית המשפט מצא כי בקשתם לקבלת מסמכים אלה אינה אמיתית, שכן הם קיבלו חוות דעת אקטוארית בלעדיהם. עם זאת, החליט בית המשפט לפטור את המבטחים מתשלום מלוא הריבית החוזית לתקופות מסוימות, בשל חוסר תום הלב של המל"ל ואשמתה התורמת בעיכוב ההליכים. בכלל זה, התקופה ממועד הגשת התביעה ועד להכרעת בית המשפט העליון בדבר תחולת הודעת הביטול, וכן את התקופה שבה התמהמה המל"ל שלא לצורך באישור נכונות חישובי הנתבעים. המל"ל היה זכאי לריבית של 10% מיום 10.6.2013 ולריבית חוזית מלאה מיום 16.6.2013 ואילך. כמו כן חויבו המבטחים לשלם שכר טרחת עורכי דין בשיעור של 10.4% מהסכום שנפסק, בתוספת מע"מ. הסכומים היו אמורים להיות משולמים בתוך 45 יום מיום פסק הדין, או שהם יצברו הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית.