ת"א 2410/08

תקציר

בין התובע לנתבע היו יחסים עסקיים במסגרתם התובע העניק אשראי לנתבע. האשראי ניתן במסגרת הסכם הלוואה בו שימשה דירתו של הנתבע כבטוחה. התובע רשם הערת אזהרה לגבי הדירה מבלי להגביל את הסכום. לאחר רישום הערת האזהרה נרשמו מספר עיקולים גם כנגד דירת הנתבע על ידי נושים אחרים. הנתבעים טענו כי הסכם ההלוואה פיקטיבי ונועד להברחת נכסים, ולכן יש לבטלו. עוד טענו הנתבעים כי זכותו של התובע לרשום משכנתא על בסיס הערת האזהרה נחותה מזכויותיהם של הנושים האחרים. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתם לקנוניה בין התובע לנתבע. עוד נקבע כי זכותו של התובע למשכנתא אכן עדיפה על זכויותיהם של נתבעים שהאינטרסים שלהם נרשמו לאחר הערת ההתראה. עם זאת, בית המשפט קבע כי זכותו של התובע למשכנתא כפופה לזכויות רשות המסים על סמך השטרות שנרשמו מאוחר יותר לפי פקודת המס. לפיכך, הותרה התביעה כנגד הנתבעים 1-6 ו-8-11, והם חויבו לשלם את שכר טרחת התובע. בינתיים נדחתה התביעה נגד הנתבע 7, ונפסק להם שכר טרחת עורך דין מהתובע.