בג"צ 5562/07

תקציר

במקרה של מינויו של טנץ ניסן שחם לסגן מפקד משטרת ירושלים, העתירות לפסול את מינויו התבססו בעיקר על התבטאויותיו השנויות במחלוקת במהלך ההתנתקות מגוש קטיף ב-2005. המתנגדים טענו כי הרטוריקה שלו במהלך עימות מתוח עם מפגינים בכפר מימון, שכללה שפה מסיתה ומסיתה, הפכה אותו ללא מתאים לתפקיד פיקודי רגיש הדורש מתינות והבנה. התבטאויות אלה, שנאמרו כמבטאות עוינות כלפי קהילות דתיות, ערערו לכאורה את אמון הציבור במשטרה. המשיבים, בהם מפכ"ל המשטרה והשר לביטחון פנים, הגנו על מינויו של שחם והדגישו את הרקורד המוכח שלו בצמצום הפשיעה ואת ההיסטוריה הארוכה שלו של שירות יעיל בסביבות מורכבות. הם טענו כי תרומתו ויכולותיו בעבר כשוטר עולות על האירוע, אליו התייחסו כמעידה בודדת תחת לחץ כבד ולא כביטוי להטיה מובנית. בית המשפט הסכים, ציין את ההערכה הקפדנית של תהליך המינוי והכיר בחרטה המוכרת של שחם וברקורד המוצלח שלו, שכלל כבוד רב מצד מנהיגי קהילה מגוונים. בית המשפט קבע כי החלטת המינוי סבירה, מאוזנת ובלתי מפלה, וקבע כי יכולותיו וניסיונו של שחם מצדיקים את ההחלטה למרות התנהגותו הפסולה בעבר. עוד הדגישה הוועדה את החשיבות הרחבה יותר של מידתיות, סליחה ושיקום בשירות הציבורי, והדגישה כי אמון הציבור יכול לדור בכפיפה אחת עם הכרה בטעויות אנוש. כתוצאה מכך, נמנע בית המשפט מלהתערב במינוי, דחה את העתירות והדגיש את הצורך הן במצוינות מבצעית והן ביושרה מוסרית בצמרת המשטרה.