רע"א 4935/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של מחלוקת בין קבוצת קבלני בניין לבין יזמים/בעלי קרקעות בנוגע לעבודות בנייה שבוצעו בהרצליה. הקבלנים, שהם המבקשים במקרה זה, נתבעו על ידי היזמים בשנת 2013 בגין רשלנות לכאורה ואי עמידה בלוח הזמנים לבנייה. היזמים, שהם המשיבים, ביקשו פיצוי כספי וביקשו רשות לפצל את סעדיהם בגין כל נזק עתידי שעלול להיווצר. לאחר מכן ביקשו המבקשים למחוק חוות דעת שמאית מתיק המוצגים של המשיב, שכן היא התייחסה לנזקים כספיים עתידיים שלא פורטו בתביעה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק תחילה לטובת המבקשים, אך בהמשך הפך חלקית את החלטתו לאחר בקשת המשיב ל"עיון חוזר". בית המשפט מצא כי ניתן להגיש את חוות הדעת כראיה, שכן היא אינה מהווה הרחבה של המחלוקת, ונפלה טעות סופר בכתב התביעה המתוקן. המבקשים ערערו על החלטה זו, בטענה כי לבית המשפט אין זכות להפוך את פסק דינו הקודם וכי יש לפסול את הראיות. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את הבקשה בקובעה כי לבתי המשפט שיקול דעת לשקול מחדש החלטות פרוצדורליות, במיוחד כאשר נפלה טעות, ואין מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות. זאת ועוד, ערכאת הערעור ציינה כי החלטת בית המשפט המחוזי נופלת בגדר הפרשנויות המותרות ועל כן אין לבטלה.