פ"ה 25457-11-22

תקציר

פסק הדין דן בדחיית תביעת עובד נגד מעסיקו בגין עוולות שונות לכאורה, בשל התיישנות. העובדת טענה כי נמנעו ממנה שלא כדין קידומים והעלאות, וכי היא סבלה מאפליה על רקע מעמדם כהורים לילד עם מוגבלות. עם זאת, בית הדין מצא כי התביעה לא הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות, וכי העובד לא סיפק סיבה מספקת להאריך תקופה זו. לדברי בית הדין, עילת התביעה נגד המעסיק קמה לפני למעלה מעשור, וטענת העובד כי העוולה נמשכת לא הייתה משכנעת. משכך, נדחתה התביעה הכספית בגין עוולות היסטוריות על הסף. עם זאת, בית המשפט לא דחה את כל הטענות. כמו כן ביקש העובד סעדים עתידיים, כגון קידום והעלאת שכר, וכן איסור סנקציות וביטול הליכים משמעתיים. בית הדין הכיר בכך שתביעות אלה טרם מוצו בהליכים פנימיים, וחייב את העובד לבקש תחילה סעד בערוצים אלה. לעובד ניתן מועד אחרון למסור את עמדתו בנושאים אלה, ולאחר מכן בית הדין יקבל החלטה נוספת. בנוסף, בית הדין התייחס לבקשת המעסיק לדחות את התביעה בשל אי תשלום הוצאות משפט וקבע כי ככלל, אין להתנות את הדיון בתשלומי הוצאות. המעסיק חויב לשלם לעובד סכום מתון של 2,500 ₪ הוצאות. לשני הצדדים נמסר על זכותם לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום.