ת"צ 29016-02-23

תקציר

העותר, אדם עם מוגבלות הנעזר בכיסא גלגלים, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבים – רשות מקומית וועדה מקומית – בטענה להפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והתקנות הרלוונטיות. המשיבים דחו את הבקשה בטענה כי היא נעדרת עילת תביעה, שכן אין חובה חוקית להנגיש אוטובוסים בקווים בינעירוניים המוגשים לכאורה על ידי תחנות האוטובוס בשטחם. עוד נטען, כי למבקש אין עילת תביעה אישית, שכן הוא אינו מתגורר בשטחם ומעולם לא ביקר בתחנות האוטובוס שלהם. בנוסף, טענו המשיבים כי הקבוצה המוגדרת אינה ניתנת לזיהוי וכי הבקשה מהווה טענה כפולה. המבקש טען, לעומת זאת, כי המשיבים אכן מפעילים קווים עירוניים וכי יש צורך בבדיקה עובדתית. בית המשפט קבע כי יש לדחות את בקשת הדחייה שכן אין מדובר במקרה חריג בו הבקשה לאישור נעדרת כל שחר בעליל. בית המשפט מצא כי עילת התביעה האישית של המבקש מחייבת בירור עובדתי, ויש להתייחס לשאלות הנוגעות לזיהוי הקבוצה ולגודלה בשלב הבקשה לאישור. בקשת המשיבים לאסור על המבקש להציג ראיות או טיעונים חדשים נדחתה כמוקדמת. המשיבים חויבו לשלם למבקש הוצאות בסך 10,000 ₪.