ע"א 26435-07-16

תקציר

פסק הדין במקרה זה סובב סביב זכותו המוסרית של צלם ששמו יוקשר בתמונתו. המערערת, הצלמת, טענה כי המשיבים הפרו את זכויותיהם המוסריות בכך שפרסמו את התמונה ללא שמם ושינו את התמונה טרם פרסומה. המשיבים, לעומת זאת, טענו כי רכשו את התמונה כדין וכי הנורמות בתעשייה אינן מחייבות את פרסום שמו של הצלם. בית המשפט הכיר בכך שהמשיבים אכן הפרו את זכותה המוסרית של המערערת לייחוס לפי סעיף 46(1) לחוק זכות יוצרים בכך שלא פרסמו את שמם לצד התמונה. בית המשפט פירש את החוק כמעניק ליוצרים זכות יחסית לקשר את שמם ליצירתם, ללא קשר לפרקטיקות בתעשייה. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי זכות זו כפופה לנסיבותיו של כל מקרה ולהיקף הפרסום. אשר לטענתו השנייה של המערער, מצא בית המשפט כי המשיבים לא עיוותו או שינו את התצלום טרם פרסומו. מהראיות עולה כי התמונה נרכשה בצורתה שפורסמה, והמשיבים לא ביצעו כל שינוי. לפיכך, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בגין טענה זו. בהתייחסו לשאלת הפיצויים, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין בסיס לפסיקת פיצויים כספיים כלשהם למערערת. המערער לא טען ולא הוכיח נזק כלשהו שנבע מהפרסום, ובית המשפט מצא כי הפגיעה הייתה סבירה בנסיבות הנתונות. בהתחשב בגורמים כגון היעדר נזק, הפרסום הבודד, היעדר מערכת יחסים בין הצדדים ורכישת התמונה כדין, קבע בית המשפט כי אין מקום לפיצוי. זאת ועוד, התייחס בית המשפט בקצרה לטענת המשיבים כי הם זכאים להגנה של "מפרים תמימים" לפי סעיף 58 לחוק זכות יוצרים, הפוטר מפרים מתשלום פיצויים אם לא היו מודעים להפרת זכות יוצרים. בית המשפט ציין, כי הגנה זו עשויה לחול על המשיבים, ובפרט על המשיב מס' 1, אשר רכש את התמונה באמצעות המשיב מס' 2. עם זאת, מאחר שבית המשפט כבר קבע כי הפיצוי אינו ראוי במקרה זה, הוא לא מצא צורך להעמיק בהגנה זו. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והחלטת בית משפט קמא לדחות את טענת המערער התקבלה, אם כי מטעמים שונים. בית המשפט הדגיש כי המשיבים הפרו את זכויותיו המוסריות של המערערת בכך שפרסמו את התמונה ללא ייחוס, אך לא נפסקו פיצויים. הערבות של המערערת הוחזרה, ופסק הדין ניתן ללא צו להוצאות.