עת"מ 21642-01-26

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק דין בעת"מ 21642-01-26 נאיף עבאס נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית ואח' **מבוא:** פסק דין זה, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים) בפני כבוד השופט רם וינוגרד, עוסק בעתירה מנהלית שהגיש מר נאיף עבאס נגד החלטת המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית ורשויות התכנון האזרחיות, אשר דחתה ערר על דחיית בקשתו להסדרת בינוי בדיעבד. העתירה נדחתה, ופסק הדין מעלה סוגיות משפטיות חשובות הנוגעות לעשיית דין עצמית, עקרון ניקיון הכפיים, ובחינת החלטות מנהליות בתחום התכנון והבנייה. **רקע עובדתי:** העותר, מר נאיף עבאס, הגיש בקשה להיתר בנייה להסדרת בינוי רחב היקף, הכולל שלושה מבנים. בקשה זו התייחסה למבנה אחד שהיה מושא צו הפסקת עבודה, ולשני מבנים נוספים. על פי התוכנית החלה במקום, מותר היה לבנות מבנה אחד בלבד. המבנה מושא העתירה, עוד לפני קבלת היתר, כבר היה במצב של בנייה דו-קומתית בשטח של כ-150 מ"ר. לאחר הוצאת צו הפסקת עבודה, העותר המשיך בבנייה, הוסיף קומה נוספת, בנה גג והכשיר חצר, כך ששטח המבנה הגיע לכ-400 מ"ר. בקשת ההיתר ביקשה להכשיר גם שני מבנים נוספים בשטח כולל של 436 מ"ר. בקשת ההיתר נדחתה על ידי רשויות התכנון מטעמים תכנוניים מובהקים, ביניהם: * הקמת המבנים בשטח שייעודו חקלאי. * אי-הוכחת הסכמות כל בעלי הזכויות בחלקה. * מדידת חלק בלבד מהחלקה המקורית. * בנייה ללא תוכנית מפורטת מאושרת. * הקמת שלושה מבני מגורים בניגוד לתוכנית המתירה מבנה אחד בלבד. * חריגה משטח הבנייה המותר (150 מ"ר). הערר שהוגש על החלטה זו נדחה אף הוא, ובסופו של דבר הוגשה העתירה המנהלית. **ניתוח משפטי ועקרונות מנחים:** 1. **עשיית דין עצמית ועקרון ניקיון הכפיים:** הסוגיה המרכזית בפסק דין זה, אשר הובילה לדחיית העתירה, היא **עשיית דין עצמית** על ידי העותר. בית המשפט הדגיש כי העותר המשיך בבנייה לאחר שהוצאו לו צווים להפסקת העבודה. התנהלות זו נחשבת לחוסר ניקיון כפיים מובהק וחמור, הפוגע בעקרונות היסוד של המשפט המנהלי. * **עקרון "תכנון תחילה, בנייה אחר כך":** בית המשפט ציטט החלטות קודמות של בית המשפט העליון, המדגישות את העיקרון לפיו יש לתכנן תחילה ורק לאחר מכן לבנות. אסור שבנייה בלתי חוקית תשמש כמקדמה לאכיפה בדיעבד. בנייה בלתי חוקית נחשבת כ"עושר השמור לבעליו לרעתו". * **אי-מתן סעד למי שפועל בחוסר ניקיון כפיים:** הפסיקה אליה הפנה בית המשפט שוללת הענקת סעד מבית המשפט למי שמקביל לפנייה לבית המשפט, עושה דין לעצמו ומציב את הצד שכנגד בפני עובדות מוגמרות. הדבר נכון ביתר שאת כאשר מדובר בהמשך בינוי תוך התעלמות מצו הפסקת עבודה וצו הריסה. * **היקף הבינוי לאחר הצו:** בית המשפט קבע כי ניתן להסתמך על צילומים שהוגשו כדי להוכיח את היקף הבנייה שבוצעה לאחר הוצאת צו הפסקת העבודה. העותר הוסיף קומה שלמה ואף יותר, ובסך הכל הוסיף כ-250 מ"ר בינוי למבנה מושא העתירה, בנוסף לשטח חצר רחב. 2. **בחינת החלטות מנהליות בתחום התכנון והבנייה:** לצד הדחייה על הסף בשל עשיית דין עצמית, בית המשפט התייחס גם לגוף העניין. נקבע כי ההחלטות של רשויות התכנון (דחיית הבקשה והערר) מבוססות על **נימוקים תכנוניים ומקצועיים מובהקים**. * **אי-התערבות שיפוטית בהחלטות מקצועיות:** כלל משפטי מקובל הוא שבית המשפט לא יתערב בהחלטות מנהליות הנמצאות בתחום שיקול הדעת המקצועי של הרשות, אלא אם קיימות עילות מנהליות מובהקות להתערבות (כגון חריגה מסמכות, חוסר סבירות קיצוני, פגיעה בעיקרון השוויון וכו'). * **היעדר עילות להתערבות:** במקרה זה, בית המשפט קבע שלא הוצגו בפניו עילות להתערבות בקביעות המקצועיות של רשויות התכנון, אשר נראו מוצדקות על פניהן. הנימוקים לדחיית הבקשה היו מהותיים ותכנוניים, כגון ייעוד החלקה, אי-הסדרת זכויות, חריגה מהוראות התוכנית ועוד. 3. **חידוש משפטי (הקשר לפסיקה עליונה):** פסק דין זה מדגים ומחזק הלכה קיימת בפסיקה של בית המשפט העליון, המתייחסת בחומרה רבה להתנהלות של בנייה בלתי חוקית והמשך ביצוע עבודות בנייה לאחר הוצאת צווים. החידוש אינו בעקרונות עצמם, אלא ביישומם המדויק והחד-משמעי במקרה זה, תוך הסתמכות על פסיקות עליונות עדכניות (לדוגמה, עע"מ 8739-10-25 זיד, עע"מ 47014-02-26 עדרה). הדבר מדגיש את המשקל הרב שבית המשפט מייחס לעקרונות אלו, אשר נועדו לשמור על שלטון החוק, סדר ציבורי, ויעילותה של מערכת התכנון והבנייה. **סעדים ותוצאה:** לאור האמור, בית המשפט דחה את העתירה על הסף בשל עשיית דין עצמית וחוסר ניקיון כפיים. בנוסף, בית המשפט קבע כי גם לגוף העניין אין מקום להתערב בהחלטות המשיבים. העותר חויב לשאת בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪. **סיכום:** פסק דין זה מהווה דוגמה מובהקת ליישום עקרונות של עשיית דין עצמית וניקיון כפיים בדין המנהלי, ובפרט בתחום התכנון והבנייה. בית המשפט שם דגש על הצורך שמירה על סדר ציבורי ועל כך שאין להשלים עם התנהלות של בנייה בלתי חוקית, במיוחד כאשר היא נעשית תוך התעלמות מצווים מנהליים. הדחייה על הסף נועדה לשדר מסר ברור כי התנהלות כזו לא תזכה להגנה שיפוטית, ויש להשאיר את ההחלטות המקצועיות של רשויות התכנון על כנן, בהיעדר עילות להתערבות.