ע"א 168/66

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך על קיוסק הממוקם בצומת חולון-ירושלים, אשר חוזה החכירה שלו הוחזק במקור על ידי בעלה המנוח של המשיבה. המשיבה עבדה בקיוסק לאורך כל שנות נישואיה והמשיכה לעשות זאת גם לאחר מחלתו של בעלה ומותו בסופו של דבר. הבעל, טרם מותו, העביר את חוזה השכירות למערערת, בנו מנישואים קודמים, ללא ידיעת המשיב. לאחר מכן חתמה המערערת על חוזה שכירות חדש עם עיריית חולון, אך לא קיבלה חזקה בקיוסק מאחר שהמשיבה סירבה לפנותו. המערערת תבעה פינוי, ובית משפט השלום הורה למשיבה להסיר את ידה מהקיוסק. המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את ערעורה. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי זכויותיה של המשיבה בקיוסק נגזרות ממעמדה כאשתו של הדייר המקורי, והיא זכאית למזונות מעיזבון בעלה. עוד קבע בית המשפט כי חוק הגנת הדייר מבטיח את זכויותיו של המשיב כבן משפחה תלוי, גם לאחר תום תקופת החוזה. זאת ועוד, בית המשפט הסביר כי הוראות המג'לה אינן מאפשרות לדייר שלא החזיק בנכס המושכר לדרוש חזקה מאדם זר בבית המשפט. בנוסף, מאחר שהמערערת לא נתנה כל תמורה בגין השכירות, לא ניתן לראות במערכת היחסים כמערכת יחסים של שכירות, ולפיכך לא הייתה למערערת זכות לדרוש את פינוי המשיב. עוד ציין בית המשפט כי תקופת השכירות הסתיימה במועד הדיון, דבר שהחליש עוד יותר את טענת המערערת. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את הערעור והורה למערערת לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.