ת"א 55627-01-13

תקציר

המחלוקת היא על חלקת אדמה בבעלות התובעת שעליה עומדת ישיבה. בתחילת שנות ה-90 ניהל התובע משא ומתן עם הנתבעים לבניית מבנה חלופי לישיבה במקום אחר. בתמורה, יקבלו הנתבעים את הקרקע המקורית לבניית בית מלון. המשא ומתן הניב מזכר הבנות חתום המתווה את עיקרי ההסכם. עם זאת, מעולם לא נחתם הסכם משלים, והמיקום החלופי לישיבה מעולם לא נקבע. התובעת טענה כי התזכיר נעדר תוקף משפטי ויש להכריז עליו כבטל ומבוטל, ויש לבטל את הערת האזהרה שנרשמה על הקרקע. בית המשפט פסק לטובת התובעת וקבע כי התזכיר אינו הסכם מחייב. התובע לא התחייב למצוא קרקע חלופית לישיבה, אלא ניהל משא ומתן על בסיס חלופות ספציפיות, שאף אחת מהן לא התממשה. יתר על כן, היעדר הסכם משלים, יחד עם חוסר הספציפיות בתזכיר, הצביעו על כך שהצדדים לא התכוונו להיות מחויבים למסמך המקדמי. עוד ציין בית המשפט כי פרשנותם של הנתבעים להסכם לא הייתה סבירה וכי התנהלותם לאורך השנים תמכה בעמדת התובע. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בכך שסירבו להסכים לביטול הערת ההתראה, ביודעם כי ההסכם לא בוצע. בנוסף, הנתבעים לא הצליחו להוכיח את טענתם כי התובעת ויתרה על הצורך בהסכם משלים. בעקבות זאת הורה בית המשפט על ביטול הערת האזהרה והכריז על המזכר כבטל. התביעה נגד הנתבע הבודד נדחתה מאחר שלא היה חתום על ההסכם. הנתבעים חויבו לפצות את התובע בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.