ע"ע 189/03

תקציר

במקרה זה עסק בית הדין בעובדים בכירים אשר בעת שעבדו בחברת בדרית קשרו קשר עם ספק, קרונה, להקמת עסק מתחרה לאחר סיום העסקתם. עובדים אלה הפרו את חובת האמון ותום הלב בכך שהתקשרו עם קרונה בסתר והפרו את חוזי העבודה שלהם, שאסרו על התנהלות כזו. בית הדין הדגיש את אופיים הייחודי של חוזי עבודה המחייבים יחסי נאמנות בין המעביד לעובד. הוא הדגיש כי שני העובדים היו אנשי מקצוע מנוסים, שעסקו ביודעין בהפרות. בית המשפט הכיר באינטרס הלגיטימי של המעסיק לקיים יחסים בלעדיים עם ספקים. לא מדובר רק בהגבלה על התחרות אלא בהגנה על אינטרס קנייני שנקבע במשך ארבעה עשורים. משכך, הטיל בית המשפט מגבלה על חופש העיסוק של המשיבים, והגביל אותם מלהתקשר עם קרונה למשך שנה מיום פיטוריהם. הגבלה זו נמצאה סבירה ומידתית כדי להגן על האינטרסים של המעביד מבלי לפגוע יתר על המידה בזכויות העובדים לעבוד בתחומם. הפאנל נעתר, דחה את ערעור המשיבים וקיבל את ערעורו של בדרית בעניין הגבלת הכיבוש. עם זאת, היא נמנעה מהטלת הגבלה ארוכה יותר, בהתחשב בתנאי החוזה ובשיקולי תקנת הציבור. המשיבים נצטוו להימנע מכל התקשרות עם קרונה במשך שנים עשר חודשים, החל ממועד הפיטורים, וחויבו לשאת בהוצאות משפט בגין הפרתם.