בג"צ 417/82

תקציר

עיריית ירושלים פרסמה מכרז פומבי לפרויקט גדול ומורכב של תחנת שאיבת מים. הוגשו שלוש הצעות, כאשר העותרת הציעה את המחיר הנמוך ביותר. עם זאת, ועדת המכרזים בחרה בהצעה היקרה יותר של חברת מקורות בניה ופיתוח בע"מ (המשיבה מס' 2) בשל חשש ליכולתה, ניסיונה והוותק של העותרת לבצע את הפרויקט בהצלחה. הוועדה העדיפה את מומחיותה הבלתי מעורערת של מקורות ואת הרקורד המוכח שלה בפרויקטים דומים. למרות טענותיו של העותר כי הוא רשום כקבלן וניסיונותיו לשכנע את הוועדה בכישוריו, הוועדה לא השתכנעה והחליטה בעניין מקורות. העותר הגיש עתירה נגד ההחלטה וקיבל צו על תנאי וצו ביניים. עם זאת, בג"ץ דחה את העתירה, ביטל את הצווים וחייב את העותר לשלם הוצאות למשיבים. בית המשפט קבע כי הוועדה פעלה בזהירות, בהגינות ובתום לב, תוך מתן משקל ראוי למחיר ולסייגים. היא מצאה כי העירייה הצדיקה את החלטתה לסטות מהכלל של הענקת ההצעה הזולה ביותר, שכן העותר לא הוכיח די הצורך את כישוריו. בנוסף, התכוונה העותרת להיעזר בקבלני משנה, דבר המנוגד לתנאי המכרז. בית המשפט הדגיש כי החלטת הוועדה הייתה סבירה, דחתה טענות בדבר העדפות מוקדמות ואישרה את תוקפו של ההליך.