ב"ש 79/82

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון עסק בסמכותו של בית משפט להאריך מועד שנקבע בפסק דין סופי. נפסק כי לבית משפט יש סמכות טבועה להאריך מועד אם חוסר המעש נבע מסיבות שאינן בשליטת המבקש והארכתו תמנע עוול. סמכות זו צריכה להיות מופעלת רק במקרים נדירים שבהם אי הארכה תגרום לעוול חמור. בהחלת עיקרון זה על המקרה הנדון, נעתר בית המשפט לבקשת המבקש להארכת המועד. המועד המקורי נקבע ל-22 בינואר 1982, אך בית המשפט האריך אותו ל-22 באפריל 1982. המבקשים נתקלו בעיכובים בביצוע פסק הדין בשל נסיבות בלתי צפויות של טעות מנהלית של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, שגרמה לעיכוב של שלושה חודשים בטיפול בחומר הרלוונטי. השופט ש' לוין הדגיש את חומרת העוול שייגרם למבקשים אם תידחה ההארכה, בהתחשב בהשלכות הכספיות המהותיות. בנוסף, צוין כי שיתוף הפעולה של המשיב בעבר ופעולתם המהירה של המבקשים בהגשת הבקשה הצדיקו עוד יותר את הארכה. עוד נקבע בפסק הדין כי על המבקשים להבטיח את שיתוף הפעולה של המשיב ולבצע את תפקידם להבטיח שהחלוקה וההעברה תתבצע בתוך פרק הזמן המורחב. ההחלטה התקבלה פה אחד בקרב ממלא מקום הנשיא י' כהן והשופטים מ' בייסקי וש' לוין.