מ. מקרקעין 74/21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת כספית הנוגעת להוצאות שיפוץ של בניין משותף בהרצליה. הבניין מורכב מדירות מגורים וחנויות מסחריות, והשאלה המרכזית היא האם יש לפטור את בעלי החנויות מהשתתפות בעלויות השיפוץ בהתבסס על פרקטיקה ארוכת שנים לכאורה של ניהול נפרד בין שני חלקי הבניין. השופט פותח בקביעת המסגרת הנורמטיבית, תוך שהוא מצטט את סעיף 58 לחוק המקרקעין, הקובע כי על בעלי הדירות להשתתף בתחזוקת הרכוש המשותף וניהולו בבית המשותף. בתקנון הרשום לא צוינו הוראות כלשהן המפרידות בין ניהול הבניין. הנתבעים טענו כי היה הסכם בעל פה והסכם פשרה כתוב שבא בעקבותיו המשקפים פרקטיקה ארוכת שנים של חלוקת הניהול וההוצאות בין אגף המסחר לאגף המגורים. עם זאת, השופט לא השתכנע כי הסכם הפשרה תומך במפורש בטענת הנתבעים. הם גם לא הביאו ראיות מספיקות להסתמכות ולשינוי לרעה של המצב בהתבסס על ההסכם הנטען. באשר לחוקיות ההחלטה לבצע את עבודות השיפוץ, מקבלת השופטת את טענת התובעים כי האסיפה הכללית של בעלי הדירות כונסה כדין, וטענת הנתבעים כי לא הוזמנו נדחית. השופטת דוחה גם את טענת הנתבעים כי השיפוץ תוכנן במקור בשלבים, ומכאן משתמע הסכם להפרדת תשלומים. השופטת מקבלת את ראיות התובעים בדבר עלותו הכוללת של פרויקט השיפוץ, העומדת על סך של 3,572,840 ₪, והנתבעים נדרשים לשלם את חלקם כמפורט בפסק הדין. טענותיהם הנוספות של הנתבעים, לרבות השתק שיפוטי ועבודות שיפוץ מסוימות שאינן נחוצות או נעשות בשטח פרטי, נדחות אף הן, בעיקר בשל חוסר ראיות. לסיכום, השופטת מדגישה כי החובה לשמור על הרכוש המשותף היא מוחלטת ובלתי מותנית, ופטור בעלי דירות מסוימים מחובה זו יהיה בלתי צודק. לפיכך, התביעה מתקבלת, והנתבעים אחראים ביחד ולחוד בתשלום חלקם בהוצאות השיפוץ, בצירוף הוצאות ההליך. הסכומים ישולמו תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין, עם קנסות על עיכוב בתשלום.