בג"צ 4360/10

תקציר

העתירה מבקשת לחייב את המשיב להפסיק לאלתר את האפליה נגד העותרת ולשלם לה את השכר שאבד בשל אפליה, או לחילופין למנות מומחה לניתוח תעסוקתי. העתירה נובעת מטענת העותרת כי היא נתקלה באפליה בתפקידה כעוזרת ליועץ המשפטי של המשיב, בכל הנוגע לקביעת מעמדה כראש האגף. התביעה נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, והחלטה זו אושרה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, מה שהוביל לעתירה הנוכחית. בתי המשפט קבעו בעבר כי החלטת המשיבה לבסס את מעמדה של העותרת כקצינת רפואה הייתה מוצדקת במדיניות של צמצום עלויות כוח אדם, וכי לא הייתה אפליה בניגוד לחוק שכר שווה לעובדות או לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בג"ץ דוחה את העתירה על הסף, שכן הוא אינו מציג טעויות משפטיות חריגות בפסק דינו של בית הדין הארצי המצדיקות את התערבותו. בג"ץ לא יבטל את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי התנהלות המשיב הייתה לגיטימית, וכי לא הייתה אפליה כלפי העותר. החלטת בית המשפט המחוזי כי מדיניות ההפחתות של המשיבה הצדיקה את קביעת עמדת העותרת ברף נמוך יותר, תעמוד אפוא בעינה. החלטה זו נשענת על העדויות והראיות שהוצגו, ובג"ץ לא יפעל כערכאת ערעור נוספת לבחינה מחודשת של ממצאים אלה. משכך, העתירה, המופנית נגד המשיב אך למעשה מבקשת לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי, אינה מציגה נימוקים מיוחדים להתערבות בג"ץ ודינה להידחות.