ע"פ 5459/09

תקציר

בפסק הדין בערעור בעניינו של אדריאן שוורץ, אישר בית המשפט בסופו של דבר את הרשעתו באונס נערה צעירה לפני כמעט 24 שנים. למרות קיומן של ראיות DNA, שלטענת שוורץ צריכות לזכות אותו, בית המשפט ציין את הראיות הרבות נגדו. הסתמכותו של המערער על ראיות DNA לא נקבעה כחד משמעית, שכן היא לא שללה אותו באופן מוחלט כאנס, ואף לא סתרה את מערך הראיות המהותי שהוביל להרשעתו. ראיות אלה כללו את זיהוי שוורץ על ידי הקורבן במסדר זיהוי תמונות, גילוי מפתח עליו שפתח את זירת הפשע, וחוסר עקביות באליבי שלו לגבי האירוע. למרות שראיות DNA חשפו נוכחות DNA של יותר מאדם אחד פוטנציאלי בזירת הפשע, זה לא בהכרח סיבך אף אדם אחר באונס של שוורץ. בית המשפט הדגיש כי תוצאות DNA, אף שהן חיוניות, אינן יכולות לגבור באופן חד משמעי על רוחב היריעה של ראיות מפלילות, כגון עדויות עדי ראייה והתנהלותו החשודה של שוורץ בחקירות. יתר על כן, הטעויות בהצגה ובפרשנות של תוצאות הדנ"א – שהובילו בתחילה למשפט חוזר – הוכרו אך לא שינו את התמיכה הראייתית האיתנה בהרשעה. השופטים דנו גם בנחיצותו של ניתוח סטטיסטי שילווה את ממצאי הדנ"א בהליכים משפטיים, ובסופו של דבר יכירו בתוקפן של ראיות דנ"א ללא צורך בדו"ח סטטיסטי נפרד בכל תיק. ערעורו של שוורץ נדחה אפוא, ואישר את הרשעתו לפי הסעיף הרלוונטי לחוק העונשין. החלטה זו מדגישה את יחסי הגומלין בין ראיות מדעיות לבין הנטל הראייתי הבסיסי במשפט הפלילי.