ע"ח 54821-07-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט העליון בע"ח 54821-07-25, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **רקע עובדתי:** המבקש, "פלוני", הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחתה את בקשתו "להבהיר" את גזר הדין שניתן בעניינו ביום 10.7.2019. בגזר דין זה, הוטל על המבקש, בנוסף למאסר בפועל, תשלום פיצוי בסך 50,000 ש"ח לטובת נפגע העבירה. הבקשה המקורית של המבקש, ובעקבותיה בקשת רשות הערעור, נועדו לאפשר לו לפרוס את תשלום הפיצוי לתשלומים ולבטל את הריבית ודמי הפיגורים שנצברו. **המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית:** * **פיצוי לנפגע עבירה:** החוק הקובע את חובת תשלום הפיצוי לנפגע עבירה הוא **סעיף 67 לחוק העונשין, התשל"ז-1977**. סעיף זה מאפשר לבית המשפט, בנוסף לעונשים אחרים, להטיל על הנאשם תשלום פיצוי כספי לנפגע העבירה. * **ריבית ודמי פיגורים:** על תשלום קנסות ופיצויים מוטלים, בדרך כלל, תוספות של ריבית ודמי פיגורים. הדבר מעוגן ב**סעיפים 67 ו-77(ג) לחוק העונשין** וב**סעיפים 5 ו-8 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961**. * **הקלה בתשלום קנסות:** החוק מאפשר במקרים מסוימים הקלה בתשלום הקנס, לרבות פריסה לתשלומים או ביטול ריבית ודמי פיגורים. **סעיף 69(א) לחוק העונשין** קובע כי בית המשפט או הרשם רשאים לקבוע אחרת, אם שוכנעו כי אי-תשלום הקנס במועד נבע מ"סיבות סבירות". * **ערעור על החלטות הנוגעות לקנסות:** **סעיף 69(ג) לחוק העונשין** קובע כי החלטות הנוגעות לקנסות, לרבות כאלו שניתנו מכוח סעיף 69(א), ניתנות לערעור כהחלטה אחרת של אותו בית משפט בעניין אזרחי, אך זאת **לאחר קבלת רשות ערעור** מבית המשפט שנתן את ההחלטה. **ניתוח ההחלטה של בית המשפט העליון:** בית המשפט העליון (כבוד השופט עופר גרוסקופף) דחה את בקשת רשות הערעור על הסף, מבלי להידרש לתשובת המשיבה (מדינת ישראל). ההחלטה מבוססת על מספר טעמים עיקריים: 1. **סמכות ערעור מוגבלת:** נקודת המוצא של בית המשפט היא הוראת סעיף 69(ג) לחוק העונשין, לפיה ערעור על החלטה הנוגעת לקנסות (ובמקרה זה, לפיצוי כספי שנחשב במובנים מסוימים כקנס) דורש קבלת רשות ערעור מבית המשפט שנתן את ההחלטה. במקרה זה, בית המשפט המחוזי לא נתן רשות ערעור, והבקשה הוגשה לבית המשפט העליון ללא קבלת רשות כאמור. 2. **היעדר הצדקה מבוררת למתן רשות ערעור:** אף אם בית המשפט העליון היה מקבל את האפשרות העקרונית להעניק רשות ערעור במקרים מסוג זה (כפי שציין בהסתייגות, בהתבסס על פסיקת רע"א 8994/11 חליל נ' מדינת ישראל), הוא קבע כי **לא נראתה כל הצדקה מבוררת** לעשות כן במקרה הנדון. הדבר נובע מכך ש: * **הבקשה אינה חדשה:** המבקש הגיש שורה ארוכה של בקשות דומות לבית המשפט קמא ולמרכז לגביית קנסות. * **בקשות קודמות נדחו:** בקשות דומות של המבקש כבר נבחנו ונדחו בעבר. המשמעות היא שאין מדובר בסוגיה משפטית חדשה או בעלת מורכבות מיוחדת המצדיקה התערבות ערכאת ערעור גבוהה. * **הוראות חוק ברורות:** החוק מתווה את הדרך לטיפול בפיצויים, לרבות אפשרות להקלה בתשלום במקרים חריגים ("סיבות סבירות"). העובדה שהמבקש לא הצליח לשכנע את בית המשפט קמא בכך שהתקיימו סיבות סבירות, ובקשותיו נדחו, אינה מהווה כשלעצמה עילה להתערבות. 3. **הגנה על אינטרס נפגע העבירה:** הטלת פיצוי על נאשם נועדה, בראש ובראשונה, להשיב לנפגע העבירה את הנזק שנגרם לו. התנהלות המבקש, הכוללת הגשת בקשות רבות ודחיית תשלומי הפיצוי, מעכבת את מימוש אינטרס זה. בית המשפט העליון, בהחלטתו, משמר את העיקרון של אכיפת פסקי דין ומיצוי הדין עם הנאשם. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** * **חוקיות וסופיות הדיון:** החלטת בית המשפט מבטאת את העיקרון כי לאחר שבית המשפט נתן את החלטתו, וההליכים המותרים להגשת ערעור ללא רשות התמצו, הדיון בעניין אמור להסתיים. בקשות חוזרות ונשנות, ללא שינוי מהותי בנסיבות או בסוגיה המשפטית, אינן יכולות להאריך את ההליכים עד בלי די. * **הגנה על נפגע העבירה:** החלטת בית המשפט שמה דגש על הצורך להגן על זכויותיו של נפגע העבירה ועל הפיצוי המגיע לו. ריבית ודמי פיגורים נועדו, בין היתר, לפצות על העיכוב בתשלום ועל הריבית שהנפגע היה יכול לצבור לו היה מקבל את הכספים בזמן. * **סמכות שיקול הדעת של בית המשפט:** סעיף 69(א) לחוק העונשין אכן מעניק שיקול דעת לבית המשפט או לרשם להקל בתנאי תשלום, אך שיקול דעת זה מוגבל למקרים בהם מתקיימות "סיבות סבירות". כאשר בית המשפט קמא בחן את הנסיבות ושוכנע כי אין הן עומדות בדרישה זו, וכן כי ההתנהלות הכללית של המבקש אינה מצדיקה התערבות, בית המשפט העליון מכבד את שיקול דעתו. * **הגבלת ערעור ללא רשות:** המסלול של רשות ערעור נועד למקרים חריגים, בהם קיימת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית רחבה, או כאשר ההחלטה קשה ביותר. העובדה שמדובר בבקשה חוזרת ונדחית, אינה עומדת בקריטריונים אלו. **חידושים משפטיים (בהקשר של החלטה זו):** החלטה זו אינה מחדשת חידוש משפטי משמעותי, אלא מיישמת ומדגישה עקרונות קיימים בדין: * **הדגשת סמכות הערעור המוגבלת:** ההחלטה מהווה תזכורת לכך שרשות ערעור אינה ניתנת כ"דבר שבשגרה", במיוחד כאשר מדובר בהחלטות פרוצדורליות או בהחלטות הנתונות לשיקול דעת בית המשפט קמא, ובהיעדר נסיבות חריגות. * **אכיפה יעילה של פסקי דין:** בית המשפט העליון, בהחלטתו, מקדם את היעילות באכיפת פסקי דין, ובפרט אכיפת פיצויים לנפגעי עבירה, ומונע ניצול לרעה של הליכי בית המשפט למטרות של עיכוב ביצוע תשלומים. **סיכום:** בקשת רשות הערעור נדחתה על הסף משום שלא התקיימו התנאים למתן רשות ערעור, בהיעדר הצדקה מבוררת. בית המשפט העליון הדגיש את הצורך לעמוד בהוראות החוק בנוגע לתשלום פיצויים לנפגעי עבירה, את סמכות השיקול הדעת המוגבלת של בתי המשפט בהקלה בתשלומים, ואת הדרך הדיונית הנדרשת להגשת ערעור. ההחלטה משקפת את האיזון הנדרש בין זכויות הנאשם לבין הצורך להגן על זכויות נפגעי העבירה ולהבטיח את אכיפת פסקי הדין.