ת"א 20955-05-12

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הסכם שכר טרחה בין שני עורכי דין, עו"ד ביניש ועו"ד שמחוני, לבין לקוחם לשעבר, הנתבע מס' 1. עורכי הדין ייצגו את הנאשם מס' 1 בקשר עם שחרור כספים שנתפסו על ידי משטרת ישראל בסך 95,505,311 ₪. בהסכם נקבע כי שכר טרחת עורכי הדין יעמוד על 10% משווי הכספים שיוחזרו לנתבע. הסכם שכר טרחה נוסף נחתם לייצוג משפטי נפרד, וקבע שכר טרחה של 30,000 אירו. עורכי הדין טענו כי פעלו מטעמו של הנתבע במשך כשנה וחצי עד שביטל באופן חד צדדי את שני החוזים. נימוקי הנתבעת לביטול ההסכמים היו חוסר שביעות רצון מהתנהלות עורכי הדין ופעולות בלתי מורשות שנקטה עו"ד ביניש בכל הנוגע לניהול הכספים המשוחררים. עורכי הדין דרשו פיצויים צפויים של כ-4 מיליון שקל בגין הפרת הסכם שכר הטרחה ושכר טרחה נוסף בגין תביעות משפטיות אחרות. כן עתרו למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיו של הנתבע בשתי דירות מגורים ובמניות של חברה פרטית. הנתבעים טענו כי ביטול החוזה היה מוצדק, והדירות והמניות נרכשו או הוחזקו על ידי בני המשפחה ולא על ידי הנתבע. בית המשפט בחן את הנסיבות שהובילו לכריתת החוזה ומצא כי הסיבה העיקרית של הנתבע הייתה להפחית את תשלומי שכר טרחתו, דבר המהווה חוסר תום לב. עם זאת, בית המשפט מצא גם את עורכי הדין אחראים חלקית להפרה בשל עיכוב בלתי סביר במשא ומתן. כך, פסק בית המשפט לעורכי הדין פיצויים צפויים בסך 2,100,000 ₪, בהתחשב ברשלנותם התורמת. באשר לתביעות המשפטיות הנוספות, דחה בית המשפט את תביעות עורכי הדין לתשלום נוסף בגין ניהול כספי הנתבעת ונסיעה לצרפת, שכן פעולות אלה היו אגב ההסכם המקורי. עוד קבע בית המשפט כי עורכי הדין לא הביאו ראיות מספיקות המצדיקות תשלום נוסף בגין טיפול בתביעות משפטיות, כנדרש בפסיקה. לגבי הדירות הצהיר בית המשפט כי הנתבע הוא הבעלים של 71/100 חלקים מהזכויות הרשומות על שמו, למרות הרישום ההפוך. זאת, בהתבסס על חזקת הזכויות המשותפות בין בני זוג. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע הוא הבעלים היחיד של מניות החברה. בסיכומו של דבר, חויב הנתבע לשלם לעורכי הדין סך של 2,100,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. יתר הנתבעים, בני משפחה, חויבו לחלוק בהוצאות ובשכר הטרחה בשיעור של 10% מהסכומים האמורים.