בש"א 1898/09

תקציר

המחלוקת נסובה סביב תביעה שהגיש המשיב, בטענה להפרת אמונים, רשלנות ואי סדרים במילוי תפקידם של המבקשים ככונסי נכסים. המבקשים, בהיותם באי כוחו של המשיב מס' 2, ביקשו לדחות את התביעה מכמה טעמים. ראשית, הם טענו כי התדיינות קודמת בין הצדדים, אשר דחתה את טענות המשיב, יצרה מחסום פרוצדורלי המבוסס על דוקטרינת הפעולה של בית המשפט, הידועה גם בשם res judicata או מניעת תביעות. שנית, הם טענו כי תקופת ההתיישנות פגה, שכן האירועים המדוברים התרחשו בין השנים 1998 ל-1999. המחלוקת המרכזית התמקדה בתוקפם של הליכים משפטיים קודמים אלה. המשיב רכש ציוד למאפייה וסיפק שיקים שחוללו לאחר מכן, מה שהוביל להליכי הוצאה לפועל. הופר הסכם פשרה, מה שהביא את המבקשים, מטעם המשיב מס' 2, לתפוס ולמכור את הציוד. טענותיו הבאות של המשיב ללשכת ההוצאה לפועל נדחו לאחר בדיקה מעמיקה, וההחלטה דחתה את טענותיו לגופן. גם ערעורו של המשיב לרשות נדחה, בעיקר בשל איחור בהגשה וחוסר צדק. החלטתו של השופט נצר בפני ההוצאה לפועל היוותה הליך שיפוטי, שהוביל לפסק דין סופי שקבע מחסום פרוצדורלי – מעשה בית המשפט – כנגד המשיב. דוקטרינה זו, המעוגנת באינטרס הציבורי, מקדמת את פעולתה היעילה של מערכת המשפט ומונעת החלטות סותרות. טענות המשיב, הן בכתב והן בעל פה, הוצגו באופן ממצה ונדחו. זאת ועוד, גם פעולותיו המשפטיות הבאות של המשיב כנגד החלטת ההוצאה לפועל לא צלחו. החלטתו של השופט הנדל חיזקה את הדחייה לגופו של עניין, והדגישה כי אין עילה להתערב בשיקול דעתה של ההוצאה לפועל. ההליכים בפני ערכאות שיפוטיות אלה התנהלו בהגינות, ואפשרו למשיב הזדמנות נדיבה להציג את טענותיו. מכאן, שאין להטריד את המבקשים ללא הרף בגין אירוע שנבדק ונפתר לעומק. לסיכום, השופטת הסכימה עם טענות המבקשים ודחתה את טענת המשיב על הסף. כמו כן הורה השופט למשיב לשאת בהוצאות המבקשים, בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ, שישולמו עד למועד הנקוב. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 13.9.09.