ת"ט 49294-03-20

תקציר

השופטת דחתה את התביעה מחמת התיישנות. התביעה, שהתבססה על שטר חוב מאוגוסט 2003, הייתה צריכה להיות מוגשת בתוך שבע שנים ממועד זה לפי חוק ההתיישנות ופקודת השטרות. התובע פתח תיק הוצאה לפועל בדצמבר 2010, כ-3.5 חודשים לאחר שכבר חלפה תקופת ההתיישנות. לפיכך, השופט הגיע למסקנה כי התביעה התיישנה ויש לדחות אותה לאלתר. יתר על כן, גם אם התביעה הייתה מוגשת בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, השופטת הטילה ספק בתוקפן של טענות התובע ובגובה החוב הנתבע. התובע לא הביא ראיות מספיקות לטענותיו בדבר דמי שכירות שלא שולמו ונזקים שנגרמו לשוכר. השופטת ציינה כי השיהוי הקיצוני של התובעת בפתיחת הליכי הגבייה – שנמשך עד 18 שנה – פגע ביכולתה של הנתבעת להגן על עצמה, במיוחד לאחר פטירת בן זוגה, אשר התקשר ישירות עם התובעת בנוגע להסכם השכירות. בסיכומו של דבר, מצאה השופטת כי החוב שתבעה התובעת (50,000 ₪) אינו תואם את סכום החוב בפועל (אותו העריכה השופטת בכ-12,500 ש"ח לכל היותר), וכי יש להפחית משמעותית או למחוק את הפרשי הריבית וההצמדה כליל בשל חוסר המעש הממושך של התובע. לסיכום, השופט הורה על מחיקת התביעה וסגירת תיק ההוצאה לפועל, וקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 29.4.2021.