דנ"פ 740/08

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לעתירה לדיון נוסף בפסק דין קודם של בית המשפט העליון, שדחה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בית המשפט המחוזי הרשיע את העותר בשורה של עבירות, בהן קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, תקיפה והחזקת נשק, וגזר עליו 42 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי, לצד קנס ופיצויים לקורבן. הראיה העיקרית הקושרת את העותר לעבירות הייתה טביעות אצבעותיו שנמצאו על עיתון בזירת הפשע, שלטענת העותר ייתכן שנגע בהן בעת רכישת סיגריות. בית המשפט המחוזי דחה הסבר זה ומצא אותו אשם, תוך ציון חוסר אמינותו והתנהגותו המפלילה, כגון מסירת אליבי כוזב ואי שיתוף פעולה עם החקירה. פסק דין זה אושר על ידי בית המשפט העליון, כאשר דעת הרוב קבעה כי הסברו של העותר לטביעות אצבעותיו אינו סביר והתנהגותו מפלילה, ואילו דעת המיעוט צידדה בזיכוי מחמת ספק סביר. העותר טען כי הימצאות טביעות אצבעותיו על חפץ נייד אינה ראיה מספקת, אך עתירה זו לדיון נוסף נדחתה. בפסק הדין הודגש כי פסק הדין לא חרג מפסקי דין קודמים וכי דעת הרוב והמיעוט מתיישבת עם עקרונות שנקבעו בדבר שימוש בראיות נסיבתיות ומשמעות טביעות אצבע על חפצים ניידים. נקבע כי נסיבותיו הספציפיות של המקרה אינן מצדיקות דיון נוסף, והעתירה, לרבות הבקשה לעיכוב ביצוע, נדחתה. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, לרבות הרקע העובדתי, השיקולים המשפטיים וההחלטה הסופית, ומספק הבנה ברורה של תוצאת התיק והרציונל שלו.