רע"פ 172/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשתו של אזרח ישראלי לחופשה לצורך ערעור על פסק דין קודם. הבקשה, שנקבעה כחסרת שחר, נחשבה לגלגול שלישי של התיק, אשר יינתן רק בנסיבות חריגות. האזרח ביקש לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שהרשיעה אותו בהחזקת חומר תועבה המכיל תמונות של קטינים, עבירה על החוק הישראלי. פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, שבית המשפט המחוזי ביטל, הטיל צו מבחן ועבודות שירות ללא הרשעה. המערער טען כי השלכות ההרשעה ישפיעו באופן ייחודי על יכולתו לפרנס את משפחתו, לרבות בן בעל צרכים מיוחדים, וכי בפסק הדין נפלו טעויות עובדתיות ומשפטיות. עם זאת, בית המשפט מצא כי השפעת ההרשעה על רישיונו המקצועי של המערער הייתה נסיבתית ולפיכך אינה חריגה. עוד התברר כי בפסק דינו של בית המשפט קמא נפלה טעות ביחס למספר תיקי התועבה שברשות המערער. עם זאת, החלטתו של בית המשפט המחוזי להרשיע התבססה על טעמים אחרים, דהיינו, חומרת העבירה והחובה החוקית להרשיע ברוב המקרים מסוג זה. זאת ועוד, בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי עמדת התביעה בהסדר הטיעון הייתה להרשעה, בניגוד להנחת הערכאה הנמוכה אחרת. משכך, לא נפל עיוות דין, וטענות המערער הוגדרו כחסרות בסיס. לבסוף, היפוך החלטת הערכאה הנמוכה לבדו אינו עילה מספקת לרשות ערעור במקרה זה. לאור נקודות אלה, דחה השופט את הבקשה ואישר את הרשעתו של בית המשפט המחוזי.