תו"ב 41621-07-21

תקציר

במסגרת גזר דין זה, בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים דן בעניינו של נאשם שהורשע, על יסוד הודייתו, בעבירה של אי-קיום צו שיפוטי להריסת קומה שנייה בבניין, בניגוד לסעיפים 205 או 206 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965, עבירה לפי סעיף 246 לחוק זה, בנוסחו לאחר תיקון 116. **עקרונות משפטיים מרכזיים וחידושים:** 1. **עקרון ההלימה (Proportionality):** בית המשפט הדגיש את החובה על פי סעיפים 40ב ו-40ג(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ליתן דעתו על עקרון ההלימה בקביעת מתחם העונש ההולם. עיקרון זה מחייב התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות ביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנוהגת. 2. **חומרת עבירת אי-קיום צו שיפוטי:** בית המשפט קבע כי עבירה זו פוגעת הן בערכים המוגנים בחוק התכנון והבנייה והן בערכים של שמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור תופעת הבנייה הבלתי חוקית, המחייבת התמודדות באמצעות ענישה מחמירה, ובפרט כאשר ישנו אינטרס כלכלי הנלווה לעבירות אלו. 3. **התמודדות עם הבנייה הבלתי חוקית:** בית המשפט אימץ גישה מחמירה כלפי תופעת הבנייה הבלתי חוקית, המכונה "מכת מדינה", וציטט שורה של פסקי דין המדגישים את הצורך במלחמה בתופעה זו באמצעות ענישה מרתיעה. 4. **התחשבות בנסיבות המקרה הספציפי:** * **חומרה:** בית המשפט ייחס משקל לחומרת העבירה בכך שמדובר בעבירה שנייה של אי-ציות, שנמשכה כעשרה חודשים, והתייחסה לבנייה בשטח של 149 מ"ר. כמו כן, צו ההריסה ניתן לפני כ-13 שנה, ואי-קיומו פוגע בעקרונות התכנון. * **לקולא:** בית המשפט שקל לטובת הנאשם את העובדה שהמבנה משמש למגורי משפחתו, ולא לצרכים עסקיים. כמו כן, בית המשפט התחשב במצבו הכלכלי של הנאשם (אב לארבעה, משתכר כ-8,500 ש"ח נטו, בהליך פשיטת רגל, משלם מזונות), כפי שנדרש בסעיף 40ח לחוק העונשין. 5. **מדיניות ענישה נוהגת:** בית המשפט בחן בקפידה את מדיניות הענישה הנוהגת, תוך התייחסות לפסיקה רלוונטית. הוא עמד על כך שמדיניות הענישה במקרים דומים לרוב כוללת הטלת קנס, התחייבות וצו הריסה או התאמה. במקרים מסוימים, נשקלת הטלת קנס יומי, במיוחד כאשר מדובר בהיקף בנייה רחב, עבירת אי-ציות חוזרת, או תקופת אי-ציות ארוכה. 6. **הבחנה בין עמדת התביעה לפסיקה:** בית המשפט מתח ביקורת על עמדת התביעה, אשר הפנתה לגזרי דין שבהם היקף הבנייה ומשך אי-הציות היו משמעותיים הרבה יותר. הוא הדגיש כי יש להציג פסיקה רלוונטית יותר לאופי העבירה הספציפית. 7. **התחשבות בהודאה וזיכוי מהאישום הראשון:** בית המשפט זקף לזכות הנאשם את הודייתו באישום בו הורשע, וביקר את עמדת התביעה שביקשה לזקוף לחובתו את משך ניהול ההליך. בית המשפט ציין במפורש כי ניהול המשפט הביא לביטול האישום הראשון, וכל טענה בדבר משך ההליך צריכה להיות מופנית כלפי המאשימה. 8. **חידושים אופרטיביים בעונש:** * **קביעת מתחם עונש הולם:** לאחר ששקל את כלל השיקולים, בית המשפט קבע את מתחם הקנס ההולם בטווח שבין 30,000 ש"ח ל-45,000 ש"ח, תוך שלא מצא הכרח בהטלת קנס יומי במקרה זה. * **קביעת העונש בתוך המתחם:** בית המשפט הטיל קנס של 35,000 ש"ח, המצוי בשליש התחתון של המתחם, תוך התחשבות בהודאה, בנסיבותיו האישיות והכלכליות של הנאשם, ובכך שבהליך הקודם הוטל עליו קנס דומה, אך על שטח גדול יותר. * **הארכת תקופת המאסר על תנאי:** בית המשפט בחר להאריך את תקופת המאסר על תנאי שנגזרה על הנאשם בעבר, במקום להפעילה, לאור מכלול נסיבות העבירה והנאשם. * **צו הריסה/התאמה מושהה:** בית המשפט הורה על צו הריסה או התאמה, אשר ייכנס לתוקף רק כעבור שישה חודשים, על מנת לאפשר לנאשם התארגנות, אף שלא הוצגה ראיה להצלחתו בהכשרת הבנייה. * **צו איסור שימוש מושהה:** גם צו איסור השימוש בנכס ייכנס לתוקף רק כעבור שישה חודשים. בסך הכל, גזר הדין משקף גישה מאוזנת, המשלבת את החומרה הנדרשת בעבירות של אי-קיום צווים שיפוטיים ובמאבק בבנייה בלתי חוקית, עם התחשבות הולמת בנסיבותיו האישיות והכלכליות של הנאשם, תוך יישום עקרון ההלימה.