גז"ז 71040-01-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים וחידושים משפטיים, בהתבסס בלעדית על הנתונים שהוצגו: **ניתוח משפטי של פסק הדין – גז"ז 71040-01-25** **מבוא:** פסק הדין דן בערעור שהוגש על ידי הגברת עליזה לוק (להלן: "המערערת") כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן: "הוועדה") מכוח החוק לפיצוי נפגעי גזזת. הערעור נסוב על החלטת הוועדה, אשר התכנסה מכוח פסק דין מחזיר, והעלתה את דרגת הנכות הרפואית של המערערת בתחום הנפשי. **רקע עובדתי והליכים קודמים:** 1. **הכרה כנפגעת גזזת:** המערערת מוכרת כמי שקיבלה טיפול בהקרנות למחלת הגזזת. הליכי הערכת נכותה הרפואית מתנהלים מאז ראשית שנת 2022. 2. **החלטת ועדה קודמת וערעור ראשון:** ביום 14.2.2023, קבעה ועדה רפואית לעררים למערערת 20% נכות בתחום הנפשי בגין הפרעות במצב הרוח (לפי פריט 34(ב)(3) לתקנות הביטוח הלאומי) ו-10% נכות בגין אלופציה (לפי פריט 77 לתקנות). כנגד החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין. 3. **פסק הדין המחזיר והסכם הפשרה:** הצדדים הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אשר הורה להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים. ההחלטה המחזירה קבעה במפורש כי הוועדה תקיים דיון נוסף על בסיס מלוא המסמכים, כולל חוות דעתו של ד"ר א. גולדברגר מיום 2.5.2022, ותפרט ותנמק את החלטתה, במיוחד אם היא מקבלת את המלצות חוות הדעת בחלקן. יודגש כי חוות דעת זו העריכה את נכותה הנפשית של המערערת ב-30% לפי סעיף 34(ב)(4). 4. **החלטת הוועדה הנוכחית:** בהתאם לפסק הדין המחזיר, התכנסה הוועדה ביום 16.6.2024. הוועדה קיבלה את הערר והעלתה את דרגת הנכות הנפשית של המערערת מ-20% ל-30%, וקבעה זאת לפי סעיף 34(ב)(4). **טענות הצדדים:** * **המערערת:** טענה כי הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר. לטענתה, הוועדה לא ערכה דיון על בסיס מלוא המסמכים וחוות הדעת, ולא ביססה את החלטתה על בדיקתה הרפואית. המערערת טענה כי התרשמות הוועדה מ"אפקט עם גוון דכאוני ברור" מתאימה לפריט 34(ב)(5) לתקנות, המקנה נכות גבוהה יותר, ועל כן היה על הוועדה לנמק מדוע לא קבעה נכות לפי פריט זה. בנוסף, טענה המערערת כי הוועדה שגתה בסימון שאינה משתמשת בפאה נוכרית, וכי פסק הדין המחזיר לא הנחה את הוועדה לנמק את הפער מול חוות דעת ד"ר גולדברגר, אלא לבחון את מלוא המסמכים. * **המשיבה (מדינת ישראל - משרד הבריאות):** טענה כי הוועדה קיבלה את הערעור במלואו, ולכן אין זכות ערעור נוספת. המדינה סברה כי ממצאי הוועדה אינם מצדיקים נכות גבוהה יותר, וכי "אפקט עם גוון דכאוני ברור" אינו מגיע לרמת החומרה הנדרשת לפי פריט 34(ב)(5). המדינה טענה כי ממצאי הוועדה קלים יותר, או לכל הפחות אינם חמורים יותר, מה"אפקט דיספורי בולט" שתיעד ד"ר גולדברגר. בנוגע לטענת הפאה, טענה המדינה כי גם אם יש טעות, הדבר אינו מצדיק נכות גבוהה יותר, שכן הבדיקה מתייחסת לתלונת המערערת על מראה שיער הקרקפת, וכי לא מדובר בהתקרחות נרחבת. **דיון והכרעת בית הדין:** 1. **עקרון החוק המחזיר (סעיף 9 לפסק הדין):** בית הדין הדגיש כי כאשר בית דין מחזיר עניין לוועדה רפואית, על הוועדה להתייחס לכל האמור בפסק הדין המחזיר ולפעול בהתאם להוראותיו בלבד. בחינת החלטת הוועדה מוגבלת לשאלה האם מילאה אחר הוראות פסק הדין. 2. **שיקול דעת רפואי וסיווג ליקוי (סעיף 10 לפסק הדין):** בית הדין קבע כי קביעת פריט הליקוי המתאים לממצאי הבדיקה הקלינית ולמסמכים הרפואיים היא עניין של **שיקול דעת רפואי** המסור לוועדה. לכן, טענת המערערת כי הממצאים מתאימים דווקא לפריט 34(ב)(5) ולא לפריט 34(ב)(4) נדחתה, שכן זוהי טענה רפואית הנמצאת בתחום מומחיותה של הוועדה. בית הדין הסביר כי פריטי הליקוי בתחום הנפשי משכללים נתונים שונים (עוצמת סימנים קליניים, תפקוד, טיפול תרופתי, כושר עבודה), וטענת המערערת התבססה על מילה אחת בלבד, תוך התעלמות מיתר הנתונים. 3. **קיום הוראות פסק הדין המחזיר (סעיף 11 לפסק הדין):** בית הדין קבע כי הוועדה קיימה את פסק הדין המחזיר. * **התייחסות לחוות דעת גולדברגר:** פסק הדין המחזיר הורה לוועדה לדון על בסיס חוות דעת ד"ר גולדברגר, אשר העריכה את הנכות ב-30% לפי סעיף 34(ב)(4). בית הדין ציין כי טענות המערערת בפני הוועדה עצמן התבססו על הערכה זו, ולא על פריט 34(ב)(5). * **אימוץ חוות דעת ד"ר גולדברגר:** הוועדה העלתה את הנכות ל-30% לפי סעיף 34(ב)(4), ובכך אימצה את חוות דעתו של ד"ר גולדברגר במלואה. * **הנמקה:** בית הדין הסביר כי ההנמקה הנדרשת לפי פסק הדין המחזיר הייתה במקרה שהוועדה לא הייתה מקבלת את חוות דעת ד"ר גולדברגר בחלקה. אולם, כאשר הוועדה אימצה את חוות הדעת במלואה, לא נדרשה הנמקה מפורטת של הפער מולה. 4. **טעות בסימון לגבי שימוש בפאה (סעיף 12 לפסק הדין):** בית הדין דחה את טענת המערערת בדבר טעות בסימון אי-השימוש בפאה נוכרית. * **היקף פסק הדין המחזיר:** פסק הדין המחזיר התמקד אך ורק בנכות הנפשית ולא בעניין הפאה. * **עקביות:** הסימון 'לא' לגבי שימוש בפאה הופיע גם בהחלטת הוועדה הקודמת, והמערערת לא טענה דבר בעניין זה אז. * **חוסר טענה בפני הוועדה:** המערערת טענה כי היא "מכסה את הראש כדי שלא ייראה הפגם" ולא טענה לשימוש בפאה דווקא. אם היה בכך כדי להשפיע על הנכות, היה עליה לטעון זאת במפורש. **החידוש המשפטי והדגשים:** * **היקף הבחינה של בית הדין בערעור על החלטת ועדה רפואית:** פסק הדין מדגיש את הכלל המבוסס לפיו בית הדין אינו מתערב בשיקול הדעת הרפואי של הוועדה, אלא בוחן בעיקר את **קיום הוראות פסק הדין המחזיר** ואת **ההליך התקין**. * **פרשנות פסק דין מחזיר:** בית הדין מבהיר כי יש לפרש את פסק הדין המחזיר באופן מצמצם, ולהתייחס רק להוראותיו המפורשות. במקרה זה, ההוראה המרכזית הייתה לדון על בסיס מלוא המסמכים, לרבות חוות דעת ד"ר גולדברגר. * **הבחנה בין טעות הליך לטעות רפואית:** בית הדין מבחין בין טענות הנוגעות להליך (כגון אי-קיום הוראות פסק דין מחזיר) לבין טענות הנוגעות להערכה הרפואית עצמה (כגון איזה סעיף ליקוי מתאים). בעוד שהראשונות עשויות להצדיק התערבות, האחרונות נתונות לשיקול דעת הוועדה. * **חשיבות קביעות עובדתיות וטענות ב"זמן אמת":** בית הדין התייחס, לצורך גובה ההוצאות, לעובדה שהמערערת לא עמדה על טענתה לגבי הפאה "בזמן אמת" בפני הוועדה, אלא רק במסגרת ההליך הנוכחי. **החלטה ופסיקת הוצאות:** בית הדין דחה את הערעור. לאור הנסיבות המיוחדות – סיכויי הערעור הובהרו, המערערת עמדה על הערעור ואף ביקשה השלמת טיעונים, ובקשה לאמץ עמדה שלא החזיקה בה "בזמן אמת" – חויבה המערערת בהוצאות המדינה ושכר טרחת עורך דינה בסך 1,500 ₪. **הערה:** פסק הדין ניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ועל פסק דין זה ניתן לבקש רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.