ע"מ 1298/04

תקציר

הערעור הוא על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שדחה את עתירתה של המערערת, בתו של אב שנפטר, לחייב את אחות המשיב להשיב מחצית משווי ניירות הערך שהועברו למשיב מחשבונו של אביהם. ניירות הערך הועברו למשיב חודש בלבד לאחר מות אמם. המערערת, המתגוררת בארה"ב, טענה כי המשיב ניצל את מצבו של אביהם – תלותו בה – לביצוע ההעברה. המערערת דרשה את החזרת ניירות הערך או את ערכם, בשווי של 750,000 ₪, בעוד שהמשיב תבע שכ"ט עורך דין שכנגד. בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעתה של המערערת והורה לה לשלם למשיב 75,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, ובכך הוביל לערעור הנוכחי. ערכאת הערעור קבעה, כי מאחר שאין מחלוקת על שווי ניירות הערך, די בטענת המערערת למתן פסק דין הצהרתי, ואין צורך להוכיח את השווי הכספי. לגופו של עניין, שאלות המפתח היו האם האב, בעת ההעברה, סבל ממצוקה נפשית או פיזית, והאם ההעברה הייתה בלתי סבירה. בית המשפט מצא כי המערערת לא הצליחה להוכיח תנאים אלה, ובפרט את סבירות ההעברה, ועל כן דחה את התביעה. באשר לתנאי השני, נקט בית המשפט זהירות בקביעת כשירותו השכלית של האב, שכן הוא לא הוכרז כבלתי כשיר. הראיות הרפואיות לא היו חד משמעיות, ובית המשפט הסתמך על עדויות פקידי הבנק ועל הנסיבות הכוללות, לרבות התנהלותו של המערער עצמו, כדי לקבוע כי האב הבין את השלכות מעשיו. בעוד שהתנהלותו של המשיב ביחס לעד מפתח – עובד זר שטיפל באב – הייתה מוטלת בספק, יתר הראיות תמכו בממצאיו של בית משפט קמא. מאחר שהמערערת לא הצליחה להוכיח את התנאים לתביעתה, לא ראה בית המשפט עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. עם זאת, ערכאת הערעור הפחיתה מעט את שכר טרחת עורך הדין שהורה בית משפט קמא ל-40,000 ₪ בתוספת מע"מ, תוך הכרה בכך שחלק מהשיהוי בהליכים לא היה באשמת המערער. כמו כן נפסק למשיב בגין הערעור שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, בצירוף תשלומים נלווים ומע"מ. פסק הדין לא היה אמור להתפרסם, והצדדים היו צריכים לשאת בהוצאותיהם.