ה"פ 55156-09-14

תקציר

התביעה נסובה סביב העברת הזכויות בדירה מיעקובי, שהיה חייב לדוידוב, לאשתו מאזו. דוידוב טען כי מדובר בניסיון להבריח נכסים ולהתחמק מזכויות הנושים שלו. עם זאת, השופט קבע אחרת. הם קבעו כי דוידוב לא הביא ראיות מספיקות להוכחת טענתו. למרות שהיו כמה אינדיקציות להונאה אפשרית, כגון ההעברה שבוצעה ללא תמורה והמשך מגוריו של יעקובי בדירה, הנתבעים סיפקו הסברים מהימנים לנסיבות אלה. יש לציין כי עדותה של מאזו משכנעת וקבעה כי הדירה נרכשה מכספה בלבד וכי רישום הבעלות המשותפת הראשוני נועד לשקף את מעמדה הנפרד בנכס. בנוסף, קיבלה השופטת את טענת הנתבעים כי העסקה יצאה לדרך עוד לפני הגשת תביעתו של דוידוב והונעה בשל מצבם הבריאותי המידרדר של יעקובי ומזו, במטרה להבטיח את ירושת הדירה לילדיהם המשותפים. השופט דחה גם אותות הונאה אחרים לכאורה, כולל הצהרתו של יעקובי כי אין בכוונתו לפצות את דוידוב, בהתחשב בכך שמדובר בשיחה לא רשמית. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענתו של דוידוב בדבר עדות השקר לכאורה של יעקובי בתובענה הראשונה, שכן היא לא הייתה קשורה לטענת הברחת הנכסים. בסיכומו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי דוידוב לא הצליח להגיע ל"מסה הקריטית" הנדרשת של ראיות להוכחת הברחת נכסים. לפיכך נדחתה התביעה, ודוידוב חויב לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעים.