עפ"ג 4260-09-15

תקציר

הערעור הוגש על ידי המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שלא להרשיע את נמל חיפה בעבירה על החוק למניעת זיהום הים וחוק שמירת הניקיון. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר באירוע מינורי יחסית וכי אין צורך בהרשעה פלילית, מה גם שהנמל נקט בצעדים הנדרשים ושיפר את הנהלים הסביבתיים. המדינה טענה כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי משום שהעבירה אינה זניחה ואין להימנע מהרשעה פלילית, שכן היא מעבירה מסר שגוי לחברות אחרות וסותרת פסיקות קודמות. עוד טענה המדינה כי הנמל לא הוכיח די הצורך כי ייגרם לו נזק משמעותי אם יורשע, וכי אי הרשעתם של מנהלי הנמל אינה צריכה להשפיע על ההחלטה בעניינו של התאגיד עצמו. השופטת נאות פרי הציעה לעמיתיה לקבל את הערעור. היא הסבירה כי אי הרשעה אפשרית רק במקרים חריגים ולאחר עמידה במספר תנאים מצטברים. לטענתה, הנמל לא הוכיח די הצורך כי ייגרם לו נזק, מה גם שהנזק הכספי הנטען הוא ספקולטיבי ואינו מגובה בראיות קונקרטיות. יתר על כן, הימנעות מהרשעה לא הייתה מוצדקת מבחינת "שיקום" הנמל, והעבירה לא הייתה בעלת אופי שיאפשר ויתור על הרשעה. גם השופטת נאות פרי הדגישה את האינטרס הציבורי בהרשעת הנמל, במיוחד לאור חשיבות החוקים שהופרו, וציינה כי הנמל לא נקט בצעדי מנע טרם האירוע. היא הגיעה למסקנה כי אי הרשעתם של הפרטים אינה צריכה להשפיע על ההחלטה בתאגיד, מה גם שהנמל, בניגוד ליחידים, לא ביצע פעולות שיש בהן כדי להיחשב כתרומה לחברה. סגן הנשיא, השופט שפירא, התנגד והציע לקיים את החלטת בית המשפט המחוזי. היא ביססה את חוות דעתה על העיקרון לפיו יש להחיל את המשפט הפלילי באופן שווה על נאשמים המבצעים את אותה עבירה באותן נסיבות. מאחר שלא הוגש ערעור על אי הרשעתם של מנהלי הנמל, ולא היו נסיבות חריגות המצדיקות הבחנה בין הנאשמים, סבר סגן הנשיא השופט שפירא כי אין להרשיע גם את הנמל. היא הטילה ספק אם העקרונות המצדיקים הרשעה - קרי, הוקעה ציבורית ואפקט ההרתעה של הסטיגמה - חלים על תאגידים באותו אופן שבו הם חלים על יחידים. בהינתן היותו של הנמל חברה ממשלתית, הימנעות מהרשעה לא תפגע בנכונותם של עובדי הנמל להתמודד לתפקיד או בתפיסת הציבור אותם, וייעודו העיקרי של הנמל - השירות הציבורי - יישאר על כנו. יתר על כן, מאחר שהמנהלים שהיו אשמים נמנעו מהרשעה, סגן הנשיא השופט שפירא לא ראה עילה להרשיע את התאגיד, במיוחד כאשר הדבר יפגע בציבור, שהם בעלי המניות בחברה. השופטת טאובר הסכימה עם עמדתו של המשנה לנשיא, השופט שפירא, והדגישה את היתרונות שבסנקציות מנהליות, לרבות קנסות כספיים משמעותיים, על פני אכיפה פלילית בתיקים שבהם מעורבים גופים ממשלתיים או תאגידים ציבוריים. היא ציינה כי אכיפה פלילית, כולל הרשעה, פוגעת בסופו של דבר בציבור ולא בגורמים האחראים. השופט טאובר הגיע למסקנה כי מאחר שמדובר בעבירות אחריות קפידה, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להרשיע את המשיב. בסופו של דבר נדחה הערעור ברוב דעות, והחלטת בית המשפט המחוזי שלא להרשיע את נמל חיפה התקבלה.