ת"א 22819-02-24

תקציר

השופט שקל בכובד ראש את הטענות שהוצגו על ידי שני הצדדים, ובפרט אלה של התובע, והחליט כי בקשת הנתבע לדחות את התביעה מוצדקת. השאלה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם ניתנה לתובע הודעה נאותה על הפקעת הקיוסק שלהם, כפי שמפורט בכתב ההתחייבות. השופט קבע כי תקופת ההודעה המוקדמת בת 60 הימים המוסכמת בכתב ההתחייבות גוברת על כל דרישה חוקית אחרת ומספיקה. לפיכך, על התובעת לפנות את הקיוסק עד ליום 17.3.2024. בקבלת החלטה זו, בחן השופט את הבקשה לסעד זמני לפי תקנות סדר הדין האזרחי, בהתחשב בסיכויי הצלחת התביעה ובמאזן הנוחות. הם קבעו כי סיכויי הצלחת התביעה אינם גבוהים, שכן מרבית הטענות כבר נדונו ונדחו בעתירה מנהלית קודמת. יתר על כן, השופטת הדגישה כי טענת התובע עסקה במושגים שאינם קשורים לאופי התיק, דבר המצביע על אסטרטגיה משפטית חלשה. באשר למאזן הנוחות, השופטת נתנה משקל רב יותר לנזק הפוטנציאלי שנגרם כתוצאה מעיכוב עבודות הקמת הרכבת הקלה, המשרתות אלפים ביום, מאשר לנזק הכספי שנגרם לתובע עקב אובדן הקיוסק שלהם. השופטת הכירה בקושי במצבו של התובע, אך הציעה כי ניתן לפצות על כל נזק באמצעות תביעת נזיקין כספיים נגד העירייה. למרות פסק הדין, המליצה השופטת לנתבעים לאפשר לתובע 30 יום נוספים להסדיר את ענייניהם, והאריכה את המועד האחרון לפינוי עד ליום 17.4.2024, כמחווה של רצון טוב. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, ולא נפסקו הוצאות לאף אחד מהצדדים.