עפ"ת 37208-12-14

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעבירת תנועה המובילה לתאונה קטלנית. על פי פקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, קיימת חזקת מסוכנות הנשקפת מהנאשם במקרים כאלה, המעבירה את נטל ההוכחה לנאשם להראות כי נהיגתו אינה מסוכנת. בדרך כלל, בית המשפט מפרש פקודה זו בקפדנות, ונוקט גישה מחמירה כדי להגן על הציבור ולשמש גורם מרתיע. הפקודה נועדה למנוע מנהגים המעורבים בתאונות קטלניות להמשיך לנהוג במהלך משפטם. במקרה זה, כתב האישום והבקשה לשלילת רישיון עוכבו על ידי התביעה, והוגשו שנה לאחר התרחשות התאונה. השופט פסק לטובת הנאשם, וקיבל את הטענה כי השיהוי לא היה מוצדק וכי נסיבות התאונה לא הצביעו על סכנה מוחצת. הנאשם נהג במהירות נמוכה של 20 קמ"ש ולא היה תחת השפעת חומרים כלשהם שיפגעו בנהיגתם. כמו כן, הנפגע לא חצה במעבר חצייה ייעודי, והנאשם חזר מיד למקום לאחר התאונה. בהתחשב בהיסטוריית הנהיגה הארוכה של הנאשם ובהיעדר עבירות תנועה אחרונות, קבע השופט כי חזקת המסוכנות אינה מתקיימת. בעקבות זאת התקבל הערעור, ובוטלה ההחלטה לשלול את רישיונו של הנאשם עד תום ההליכים.