עת"מ 15434-09-10

תקציר

פסק הדין של בית המשפט, מיום 7.4.2011, הוא כי העתירה, המבקשת לשדרג את מעמדו של העותר מס' 2, נדחית. ההחלטה מבוססת על מספר סיבות מרכזיות. ראשית, חל שיהוי ניכר של למעלה מחמישה חודשים בהגשת העתירה, החורג מפרק הזמן הקבוע בחוק, וההסברים שהציע בא כוח העותר לשיהוי זה לא היו עקביים. בעוד ששיהוי זה לבדו יכול היה להוות סיבה מספקת לפיטורים, בחרה השופטת לבחון גם לגופו של עניין. השופטת הדגישה כי התקופה הרלוונטית לבחינה היא בדרך כלל הזמן שחלף מאז אישור הבקשה, ולא התקופה שקדמה לה, שהיא לכאורה נסיבה חריגה. השופט מצא כי גם אם הטיפול בבקשה היה מסתיים, התוצאה לא הייתה שונה, שכן העותרים התגוררו מחוץ לגבולות שצוינו עד מרץ 2000, דבר הסותר את טענותיהם. יתר על כן, העותרים לא הוכיחו די הצורך כי מילאו את חובתם במימוש הבקשה, ונסיבות המקרה לא הצדיקו את התערבותו של בית המשפט, מה גם שהעותרים עתרו בעבר לבג"ץ באותו עניין בשנת 2001, רק כדי לבקש את דחייתו. מטעמים אלה, הגיע השופט למסקנה כי העותרים לא הציגו עילה לשדרוג מעמדו של העותר מס' 2, ולפיכך העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לכסות את הוצאות המשיב, בסך 7,500 ₪, בתוספת ריבית והצמדה.