ע"א 185/80

תקציר

לאחר בחינה מעמיקה של הראיות והממצאים של בית משפט קמא, עולה כי המערערת ביקשה את שירותיו של המשיב כמתווך לצורך רכישת שטחי משרדים. המשיב מילא תפקיד זה בהצלחה בכך שהציג את המערער בפני הגורמים הרלוונטיים וסייע בדיונים. עם זאת, רצונה של המערערת לאכלס את המשרדים מוקדם יותר מלוח הזמנים המוצע להקמה הביא לעיכוב בהשלמת העסקה. השאלה המרכזית היא האם פעולותיו של המשיב כמתווך תרמו בפועל לעסקה בסופו של דבר. בית המשפט מכיר בכך שכדי להצדיק את שכר טרחתו, פעולותיו של מתווך חייבות להיות הגורם המכריע בקירוב בין הצדדים. המערערת טוענת כי מערכת היחסים ביניהם הייתה מנותקת, תוך הסתמכות על פסק דין קודם (ע"א 275/76). עם זאת, בית המשפט מבחין בין מקרה זה לבין התקדים האמור, ומציין כי המשיב היה מעורב באופן פעיל לאורך כל הדרך, הביא הצעות למערערת וסייע בדיונים. בית המשפט מדגיש כי תפקידו של המתווך אינו מסתיים בהכרח לאחר היכרות ראשונית, ומוכר המשך מאמציו לקדם את העסקה. במקרה דנן, פעולותיו של המשיב, לרבות הכרת המערער לנכס וקיום פגישות ראשונות, היו הגורם המכריע בעסקה בסופו של דבר. בית המשפט מסכים עם מסקנתו של בית משפט קמא כי אין לנכות משכרו של המשיב בשל העסקתו של מתווך אחר, מה גם שהמשיב היה מעורב באופן פעיל. בנוסף, בית המשפט דוחה את טענת המערערת בדבר היעדר קשר סיבתי, ומציין כי התנאים המהותיים של העסקה, כגון המחיר והנכס עצמו, נותרו עקביים. חלוף הזמן ושינוי הייעוד, ממגורים למשרדים, אינם משנים את אופי העסקה, מה גם ששינויים אלה התרחשו כדי לענות על דרישות המערערת. כמו כן, בית המשפט מתייחס לערעור שכנגד בעניין ריבית והצמדה לסכום שנפסק. התביעה הוגשה לפני תיקון חוק פסיקת ריבית, והחלטת בית משפט קמא לפסוק הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשתה נראית ראויה. מטעמים אלה מציע בית המשפט לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד, ובכך לקיים את החלטת בית המשפט קמא. המערערת נדרשת לשלם למשיב 2,000 ₪ כשכר טרחה בשלב הערעור. פסק דינו של השופט מ' כהן נתמך על ידי הנשיא לנדוי והשופט י' שילה.