ת"א 31397-07-16

תקציר

המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) הגיש תביעת סוברוגציה כנגד הנתבעים להשבת תשלומי פיצויים ששולמו לעובד בעקבות תאונת עבודה. במקביל הגיש העובד תביעת פיצויים נפרדת נגד הנתבעים בבית משפט השלום בראשון לציון. בתחילת ההליך האחרון הסכימו הנתבעים לאמץ את דרגת הנכות שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית של המל"ל. עם זאת, המל"ל לא היה צד לתביעה זו. בסופו של דבר פסק בית משפט השלום לטובת הנתבעים, וקבע כי שכרו של העובד קוזז מהקצבאות שהתקבלו מהמל"ל. המל"ל טען כי הסכמת הנתבעים לגבי דרגת הנכות בבית משפט השלום יצרה השתק שיפוטי, שאמור להיות מחייב גם בהליך הנוכחי. מנגד, הנתבעים טענו כי הסכמתם במקרה הקודם הייתה פרוצדורלית ומסוייגת, וכי אין לאפשר למל"ל להסתמך על קביעת הנכות שניתנה במסגרתו. בית המשפט קבע כי הסכמת הנתבעים לאמץ את דרגת הנכות בבית משפט השלום אינה מקימה השתק שיפוטי במקרה הנוכחי. השופטת הסבירה כי היוזמה להסכם זה מקורה בבית המשפט עצמו לייעול ההליך ולכן מדובר בהסכם פרוצדורלי המוגבל לאותו הליך ספציפי. יתר על כן, השופט הבחין בין טענות עובדתיות לבין הסכמות פרוצדורליות, והדגיש כי רק הראשונה צריכה לחייב צד בהליכים שונים. עוד ציינה השופטת כי הנכות ניכרת לעין ואין עליה עוררין, והימנעותם של הנתבעים מלהגיע להסדרים פרוצדורליים עשויה להשפיע על פסיקת ההוצאות בהליך הנוכחי. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת המל"ל והדגיש כי לא ניתן לחייב את הנתבעים לקיים את הסכמתם בהליך בבית משפט השלום.