ע"מ 3222-11-15

תקציר

המערערת, בעלת מניות ודירקטורית בחברת לייזר אסתטיקה בע"מ, ערערה על ההחלטה למסות סכומים מסוימים כדיבידנד ולא כשכר. בית המשפט פסק לטובת המערערת בין השאר, בקובעו כי יש לראות את הסכומים שבמחלוקת כשכר. המערערת לא דיווחה על סכומי הכנסה מסוימים, מה שהוביל לחקירה ולהסכמה מצדה בסופו של דבר לשלם כופר כדי להימנע מהליך פלילי. במסגרת ההסכם הוחלט כי יתרת החוזה של המערערת תאופס. עם זאת, המערערת איפסנה את היתרה באופן חלקי בלבד, מה שהביא לכך שהמשיב חייב אותה בגירעון נוסף. בית המשפט מצא כי הדבר מוצדק, שכן המערערת לא קיימה את ההסכם. סלע המחלוקת המרכזי נסב סביב טיבן של משיכות מסוימות שביצעה המערערת מהחברה – בין אם הן מהוות שכר או דיבידנד. המשיב טען, כי מאחר שלא היה הסכם המגדיר את המשיכות כשכר, ובהינתן שלא דווחו ככאלה, יש להתייחס אליהן כאל דיבידנד. המערערת טענה כי המשיכות היו במקום שכר, המשמש לקיום, ולכן יש לחייבן במס ככאלה. בית המשפט בחן את אופי המשיכות, בהתחשב בגורמים כגון תדירותן, סכומן ואי דיווחן. נמצא כי מדובר בשכר, בהתחשב בכך שהם היו תכופים, בלתי מפוקחים ובסכומים משתנים, וכי תרומתו של המערער לחברה עלתה בהרבה על סכומי השכר המדווחים. בנוסף, החברה לא חילקה דיבידנדים, והמשיבה הכירה בעבר בסכומי משיכה דומים כשכר בשומות קודמות. משכך, קבע בית המשפט כי יש לראות בסכומים שבמחלוקת שכר עבודה, והורה למשיבה להוציא שומה מתוקנת בתוך 30 יום. כל צד היה אחראי לשכר הטרחה שלו.