סע"ש 13744-10-21

תקציר

התובע, עובד הנתבעת, תבע את הנתבעת להטבות תעסוקה שונות. נקודות המחלוקת העיקריות היו תקופת העסקתו של התובע, תפקידו בחברה, שכרו ונסיבות סיום העסקתו. בית הדין קבע כי התובע הועסק על ידי הנתבעת במשך 105 חודשים, מיולי 2011 ועד מרץ 2020. עוד נקבע כי התובע אינו מנהל עבודה כהגדרתו בצו ההרחבה בענף הבנייה, ועל כן זכויותיו יחושבו כזכויותיו של עובד מן המניין. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי שולם לו שכר יומי של 550 ₪ ליום עבודה, שהסתכם בממוצע ב-9,185 ₪ לחודש, שכן הנתבע לא הביא כל ראיה משכנעת כנגד טענה זו. באשר לנסיבות עזיבתו של התובע את החברה, מצא בית הדין כי התובעת התפטרה יחד עם עובדים נוספים עקב סיום השותפות בין בא כוח הנתבעת, איגור, לבין חמיה של התובעת. כתוצאה מכך, נדחו תביעותיה של התובעת לפיצויי פיטורים מלאים והודעה מוקדמת. לתובע ניתנו מספר הטבות, לרבות הפרשות להשלמת פנסיה, דמי חגים, פדיון חופשות, דמי הבראה, הפרשות לקרן השתלמות ופיצוי בגין תלושי שכר שגויים ואי יידוע העובד על תנאי העבודה. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע כ-90,000 ₪, בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. סכום זה היה אמור להיות משולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, עם קנסות נוספים במקרה של עיכוב. חלק מטענות התובעת נדחו, לרבות הבקשה להחזר הוצאות נסיעה, שכן בית המשפט מצא כי הנתבעת כבר סיפקה הסעות לעובדיה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על החלטת בית הדין הארצי לעבודה.