ת"א 25204-06-11

תקציר

המבקשת, יפה עמית, הגישה בקשה לצו מניעה זמני שימנע את מכירת דירת המגורים שלה, שהיא חלק מנכס גדול יותר בבעלות בעלה, ציון עמית, שמשעבד את הנכס כולו לבנק המשיב. הבנק פתח בהליכי הוצאה לפועל בעקבות חובו של ציון. יפה טענה כי יש להחריג את דירתה מהמכירה שכן היא שייכת לה. עם זאת, השופט מצא כי סיכויי הצלחת תביעה זו הם מזעריים, שכן החלטות קודמות של בית המשפט קבעו כי זכויותיה של יפה בנכס כפופות לחובותיה של ציון. באשר לטענתה של יפה כי הבנק היה צריך לפתוח נגדה בהליכים משפטיים נפרדים, ציינה השופטת כי טענה זו נעדרת שחר ומהווה ניסיון ליצור מכשול מלאכותי לזכות המימוש של הבנק. השופט הדגיש כי זכותו הקניינית של הבנק בבטוחה עולה על הפגיעה ברכושה של יפה ובכבוד האדם שנגרמה כתוצאה מהמכירה. יתר על כן, בשל רישומו הנוכחי של הנכס כיחידה אחת, מכירתו בשלמותה הייתה בלתי נמנעת. השופטת מתחה ביקורת על אורכם הלא מידתי של ההליכים ועל חוסר תום הלב של יפה בהתנהלותה מול מערכת המשפט. בהגיעו למסקנה כי אין בסיס למתן צו ארעי, דחתה השופטת את בקשתה של יפה וביטלה את הצו הארעי. כמו כן חויב יפה לשלם לבנק הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.