בג"צ 3236/93

תקציר

פסק הדין דן בהליכי הטיפול בהתנגדויות לתכנית לפי סעיף 106 לחוק הרלוונטי, המאפשר לוועדה מחוזית לקבל או לדחות התנגדויות, כולן או חלקן, ולערוך בה שינויים כראות עיניה. היקפם וטיבם של שינויים אלה נתונים לשיקול דעתה של הוועדה, ואישור חלקי של תכנית נחשב לתוצאה תקפה. עוד מובהר בפסק הדין כי אם לא יועלו התנגדויות בתוך התקופה הנקובה, התוכנית תיחשב מאושרת לאחר 60 יום. יתר על כן, פסק הדין מפרש את סעיף 261 לחוק, המתייחס לתכניות הכוללות דרכים ואזורי תכנון מקומיים מרובים. בית המשפט קובע כי יש להתייחס לתכניות אלה כאל תכניות מפורטות, ולהבטיח כי הוועדות המקומיות יוכלו להתנגד להן, ואם נדחות התנגדויות, לפנות למועצה הארצית באישור הוועדה המחוזית. זכות ערר זו מורחבת גם למי שהתנגדותם לתוכנית לא צלחה. פסק הדין מתייחס גם למספר טענות ספציפיות שהועלו בעתירה, ובהן אקוסטיקה, הרלוונטיות של המחלף, סמכויות השרים, קדימות תכנית, מרחקי קווי בנייה, לוחות זמנים להחלטות והשטח הנדרש למגורים. בית המשפט אינו מוצא טעם בטענות אלה, למעט זכותו של העותר לבקש רשות ערעור למועצה הארצית. לפיכך, פסק הדין מחייב את הוועדה המחוזית לדון בבקשת העותר למתן רשות ערעור למועצה הארצית. בית המשפט מוציא צו סופי בנקודה זו ומבטל את הצו הקודם על תנאי. בינתיים, העתירה נדחית בכל יתר הנקודות, וכל צד אחראי להוצאותיו.