ת"צ 1469-02-13

תקציר

בניתוח מפורט הגיע בית המשפט למסקנה כי חסרונותיהם של הסדרי משיכה מפוצים בתובענות ייצוגיות, במיוחד בתחום סימון מוצרי מזון, עולים בהרבה על יתרונותיהם. פרקטיקות אלה חותרות תחת מטרות חוק התובענות הייצוגיות, מכבידות שלא לצורך על נתבעים ובתי משפט ומבזות את כלי התובענה הייצוגית. כדי להתמודד עם סוגיות אלה, בית המשפט המליץ להימנע באופן כללי מלאשר תשלומים עבור גמול ושכר טרחה לצדדים הפורשים. היא הדגישה את חשיבותן של תביעות ייצוגיות לגיטימיות ומבוססות, להבדיל מתביעות סרק או הפרות טכניות, המובילות פעמים רבות להגשות מיותרות בעיקר לצורך רווח כספי או פשרה מהירה. בית המשפט קבע כי רק במקרים נדירים וחריגים יש לעשות מאמץ למצוא מייצגים חלופיים, שכן רוב המשיכות אינן מצדיקות פעולה כזו ועלולות לעכב עוד יותר את עשיית הדין במקרים אחרים התלויים ועומדים. בנוסף, היא הטילה ספק בהיתכנות ובהגינות של הטלת עלויות בגין פרסום הודעות חיפוש לנציגים חלופיים. בסופו של דבר, היא פסלה הסכמים כספיים למבקשים שעוזבים במקרים הנדונים, והדגישה את הדחיפה למדיניות שיפוטית שמפחיתה הן תביעות חלשות והן משיכות לא מוצדקות מתביעות שעשויות להיות משמעותיות. ההחלטה משקפת ספקנות שיפוטית רחבה יותר לגבי תמרוץ תביעות ייצוגיות לא ראויות או פיצוי תובעים בתרחישי הסתלקות, אלא אם כן הוכח כי הדבר מועיל לאינטרס הציבורי.