דנ"א 6405/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור המבקש לבטל החלטה של ערכאה נמוכה יותר לדחות תביעה נגד ספק שירותי בריאות. התביעה המקורית הוגשה על ידי הורים בשם ילדם שנולד עם תסמונת דאון, בטענה לרשלנות במעקב הריון. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הנתבע, בנימוק של חוסר עילה והתיישנות. בערעור שהוגש לאחר מכן טענו המבקשים כי תביעת ההורים חורגת מתחום הפסיקה הקיימת באשר למועדים שבהם התיישנו תביעות מסוימות, תוך התייחסות למספר פסקי דין קודמים. הם גם חלקו על החלת חוק ההתיישנות על עניינם. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע כי תביעת ההורים התיישנה על פי הפסיקה המקובלת ואינה סותרת את הטענות המבוססות על תקופת ההתיישנות. פסק הדין חיזק את התקדימים המשפטיים הקיימים בעניין הוראות מעבר ותחולת חוק ההתיישנות, תוך אימוץ הנמקתו של בית המשפט המחוזי בנקודה האחרונה. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המבקשים בדבר הסתירות הנטענות בפסק הדין ואי סדרים פרוצדורליים. כתוצאה מכך, הבקשה לדיון נוסף בנושא נדחתה, ואישרה את דחיית התביעה המקורית. החלטה זו התקבלה על סמך הנסיבות הספציפיות של המקרה ולא קבעה תקדימים משפטיים חדשים, ולכן אינה מצדיקה דיון נוסף.