רע"פ 638/21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של שני מקרים נפרדים של גניבת סמארטפונים על ידי המבקש. בשני המקרים הודה המבקש בעבירות. המקרה הראשון עסק בגניבת טלפון חכם מלקוח לא מזוהה בחנות סלולר, והמקרה השני עסק בגניבת טלפון מקופה בסופרמרקט. בית משפט השלום התחשב בהודאתו של המבקש ובהחזרת אחד הטלפונים הגנובים, אך שקל גם את 15 הרשעותיו הקודמות בעבירות רכוש. למרות הטיפול השיקומי המוצלח של המבקש והמלצת שירות המבחן, גזר בית המשפט על המבקש עונש מאסר מצטבר של 14 חודשים, לרבות הפעלת מאסר על תנאי, פיצוי כספי לנפגעים ומאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי, שקיבל חלקית את הערעור, וביטל את המאסר על תנאי ואת הפיצויים שהורה עליהם בית משפט השלום מאחר שזהות הקורבן במקרה הראשון לא הייתה ידועה. עם זאת, בית המשפט המחוזי אישר את עונש המאסר, בהתחשב בעברו הפלילי העשיר של המבקש ובחוסר ההרתעה שלו בעבר. כמו כן הוטל עונש מאסר מותנה חדש של תשעה חודשים חלקי לשישה חודשים בגין עבירות רכוש ושלושה חודשים בגין עבירות רכוש. לאחר מכן ביקש המבקש רשות ערעור על פסק דין זה, בטענה כי עונש המאסר מעורר "שאלה אנושית של מצפון" ויש לשרתו כעבודות שירות. הבקשה נדחתה, שכן השופט קבע כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק רשות ערעור. בהתחשב בעברו הפלילי המשמעותי של המבקש ובחומרת העבירות הנוכחיות, העונש שהוטל עליו לא היה מופרז, והמבקש הוכיח כי אינו ראוי לאמון. ההחלטה הדגישה כי העונש צריך לשמש כגורם מרתיע וקיוותה שהוא ימנע מהמבקש לבצע עבירה חוזרת.