ע"א 479/65
פסק-דין עליון
תקציר
פסק הדין דחה ערעור שהגיש לקוח נגד עורך דינו לשעבר, בטענה לפיצויים בגין אי הגשת תביעה לקצבת נכות למוסד לביטוח לאומי במועד, מה שהוביל לדחייתה בשל תום תקופת ההתיישנות. בית המשפט קבע כי בעוד שעורך הדין אכן הפר את חובת הזהירות שלו כלפי לקוחו בכך שלא יידע אותו על תקופת ההתיישנות הממשמשת ובאה ולא טיפל בתביעתו של הלקוח לקצבת נכות, הלקוח לא הוכיח די הצורך כי הפרה זו גרמה לו להפסד כספי. גובה הפיצוי לו היה זכאי הלקוח באמצעות תביעת נזיקין היה בלתי תלוי בתגמולי ביטוח לאומי, ומאחר שהלקוח כבר הסדיר תביעת נזיקין זו, ההנחה הייתה כי קיבל את מלוא היקף נזקיו. יתר על כן, לא ניתן להטיל על עורך הדין אחריות לניכוי סכומים כלשהם שהלקוח עשוי היה לקבל מהמוסד לביטוח לאומי, שכן מוסד זה לא היה הנתבע בתביעת הנזיקין. תנאי הסדר הפשרה לא היו ידועים, והלקוח לא הוכיח די הצורך נזק ממשי כלשהו כתוצאה מתביעת הנכות שנדחתה. חוות דעתו של השופט הלוי תאמה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, והדגישה כי עורך הדין לא הסכים במפורש או במשתמע לטפל בתביעת הביטוח הלאומי של הלקוח.
חקיקה מקושרת
ע"א 479/65 צבי וידר נ' גדעון הרנוי, עליון (28.2.1966)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.