עע"מ 104/03

תקציר

פסק הדין מתמקד בשתי שאלות עיקריות: האם חל שינוי בסיווג הנכסים לפי צו הארנונה והאם שינוי כזה היה כדין במסגרת הרגולציה. בית המשפט הגיע למסקנה כי לא חל שינוי בסיווג המשפיע על חיובי המס של המערערים ודחה את ערעורם. בשנת 2000 לא נעשה כל שינוי בנוסח צו הארנונה משנת 1997, אשר עצמו תאם את הצו משנת 1996 בדבר סיווג נכסים ושיעוריהם במס, במיוחד לגבי נכסים מעל 130 מ"ר באזורים המיועדים לכך. בית המשפט המחוזי לא מצא שינוי מהותי בסיווג שישפיע על שיעורי המס - מסקנה שאושרה בהחלטה הנוכחית. באשר לשאלה השנייה, מצא בית המשפט כי לא הופרה האיסור של תקנה 4(א) על שינוי סיווג בשנת הכספים 2000. התקנה נועדה למנוע העלאות מס בלתי מורשות, ולא לשמר טעויות במדידת שטח הנכס. לפיכך, התאמות שנעשו לתיקון טעויות במדידת שטח הנכס לא היוו שינוי שלא כדין. פרשנות זו מבטיחה שוויון בשומות המס על ידי תיקון פערים היסטוריים. כמו כן, בית המשפט התייחס לפרשנויות משפטיות רחבות יותר המונעות העלאות ארנונה מופרזות תוך מתן אפשרות לתיקון טעויות העבר. לפיכך, הסתמכותם של המערערים על פסק דין קודם הייתה מופרכת, שכן עניינם היה בתיקון טעויות ולא בסיווג מחדש של רכוש. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם שכר טרחת עורך דין למשיב. החלטה זו התקבלה פה אחד על ידי השופטים ביניש וג'ובראן, לצד המשנה לנשיאה השופט אור, תוך הבטחת בהירות ועקביות ביישום דיני הארנונה.