עת"מ 1059-09-11

תקציר

המפכ"ל של משטרת ישראל פיטר עותר מתפקידו בשל אי התאמה, בעקבות מעשי אי התאמה בהם הודה בחקירת מח"ש. בעתירה נטען כי פיטוריהם היו בלתי חוקיים, בלתי מידתיים ומוקדמים מדי, שכן חקירת מח"ש לא הסתיימה. עוד טענו כי מעשיהם היו לכל היותר עבירות משמעת גבוליות וכי הליך השימוע היה פגום שכן הוא לא נוהל על ידי מפכ"ל המשטרה עצמו, ולא הוצגו בפניהם כל חומרי החקירה מראש. המשיבים הדגישו, לעומת זאת, את שיקול הדעת הרחב של המפכ"ל בעניינים אלה, נוכח אופייה הרגיש של עבודת המשטרה, ואת הצורך של אנשי הכוח להקפיד על נורמות התנהגות מחמירות. הפיטורים, הם טענו, היו סבירים בהתחשב בהודאה בשימוש לרעה בכוח, שימוש במאגרי מידע משטרתיים לרווח אישי ויחס מפלה כלפי מקורבים, והיו מידתיים בהתחשב בכך שהתבססו על חוסר התאמה ולא על קלון. בית המשפט לא מצא עילה להתערב, נוכח שיקול הדעת הרחב שהוקנה למפכ"ל במקרים כאלה, וההודאה במעשים חמורים שלא פגעו באמון הציבור במשטרה. בית המשפט קבע כי ההליך התנהל כדין, לרבות עיתוי הדיון והתנהלות נציג מפכ"ל המשטרה, וכי זכותו של העותר להסדר טיעון כובדה. העתירה נדחתה, והעותר חויב לשלם את הוצאות המשיבים.