ת"א 2024-05-20

תקציר

המחלוקת בין התובע לבין הנתבעים נסובה סביב השימוש ברכוש משותף, הכולל חצר. התובעת, שבבעלותה המשותפת הנכס עם שני אחיה, לרבות הנתבע, חתמה עמם בשנת 2016 על הסכם המסדיר את השימוש בקרקע. אולם, לאחר מות אחיה פעלה הנאשמת באופן חד צדדי והרסה מבנים מסוימים בחצר. התובעת טענה כי מעשים אלה גרמו לה נזק לרכוש ועוגמת נפש. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי לנאשמים אין זכות לנקוט בפעולות חד-צדדיות, תוך שינוי הסטטוס קוו ארוך השנים. בית המשפט הורה לנתבעים לפצות את התובע בגין הנזק הממוני שנגרם כתוצאה מההריסה, בסך 26,800 ₪, כפי שהוערך על ידי שמאי. זה כלל את עלויות בניית גדרות, מעקות וגינות. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם 12,000 ₪ בגין נזק לא ממוני, המשקף את עוגמת הנפש שנגרמה לתובע. זאת ועוד, בית המשפט הוציא צו המחייב את הנאשמים להחזיר את הגדר החיצונית למצבה הקודם, שכן הם אלה שפרצו אותה. לתובע ניתנה הזכות להתקין מחדש את המבנים, בכפוף להיתרים ולתקנות הבטיחות. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות השומה של התובע, שכר טרחת עורך דין וחלק מאגרות בית המשפט. ככלל, פסק דין זה נועד להשיב את הרכוש המשותף למצבו הקודם ולפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו.