ת"א 23959-01-18

תקציר

תביעת התובעים לתגמולי ביטוח בעקבות שריפה שפרצה בביתם נדחתה, ותביעתם הנגדית להשבה כנגד שכנם התקבלה. בית המשפט מצא כי התובע הצית במכוון את דירתם כדי לקבל תגמולי ביטוח, ולכן הם אינם זכאים לתשלומי ביטוח כלשהם. פסק הדין התבסס על מספר ממצאים מרכזיים. ראשית, נמצא כי התובע מסר הצהרות סותרות בנוגע לעזיבתם את הדירה בבוקר השריפה, תוך יצירת עמימות מכוונת לגבי מקום הימצאם. שנית, דלת הדירה ננעלה כאשר רק התובע החזיק במפתח, מה שעורר חשד למעורבותם שכן לא היה כל סימן לכניסה כפויה. שלישית, התובע לא הביא עדים שיאששו את האליבי שלו לעבודה בבית כנסת במשך מספר שעות באותו בוקר. רביעית, הוכח כי התובע הגיע לבניין מוקדם מכפי שטען, מבלי שאיש הבחין בו, דבר העולה בקנה אחד עם תיאוריית ההגנה בדבר אשמתו. חמישית, התובע שכר דירה ממול לדירה שלהם שלושה ימים לפני השריפה, והעביר בה כמות משמעותית של חפצים, דבר המעיד על תכנון מוקדם. הם גם ניסו להסתיר את הדירה השכורה מהמשטרה. שישית, נקבע המניע של התובע להצתה, שכן העלויות הבלתי צפויות של שיפוץ דירתם יכולות להיות מכוסות על ידי תגמולי הביטוח. ככלל, הסתירות הרבות וחוסר העקביות בעדויות התובע פגעו קשות באמינותן, והראיות החיצוניות תמכו בטענת ההגנה בדבר מעורבותם בהצתה. לפיכך חויבו התובעים לפצות את שכנם בגין נזקי השריפה ולשאת בהוצאות חברת הביטוח הנתבעת בתביעה העיקרית.